עם חזק - מנהיגות עלובה

כפי שנראה בעת כתיבת שורות אלו, הממשלה מוכנה לקבל הפסקת אש בתנאים מחרידים. הממשלה מתקפלת לאורך כל הדרך – שחרור החיילים החטופים יתבצע תמורת אלפי מחבלים, שרובם יוחזרו אל יהודה ושומרון ויהוו את הגרעין המייסד של הסיבוב המלחמתי הבא. כמו כן, מסתמן ויתור שערורייתי על הר דב, שהתקשורת שלנו מתעקשת לכנות אותו בשפת החיזבאללה – חוות שבעא. המלחמה תיעצר כשכוחו של החיזבאללה לא נשבר ומצבו המדיני טוב יותר מאשר בתחילתה. היה לו כדאי.

החידלון הצבאי, שנגרם במידה רבה מהגבלות מבולבלות ובלתי סבירות מצד הדרג המדיני, יוצר תמונה של כשלון צבאי גדול בהרבה מהמציאות ומציג את צה"ל כצבא מובס, מאחר שנעצר לפני שהספיק להתעשת ולהכות חזרה כמו במלחמת יום כיפור. משמעות המצב שנוצר חמורה ביותר. אובדן ההרתעה הישראלית יכניס הרהורי מלחמה בראשים רבים במזרח התיכון. הסורים, שפחדו מישראל, קיבלו חומר למחשבה. היציבות של ירדן כמדינה פרו-מערבית שנשענת על ישראל התערערה. בספטמבר 1970 המלך חוסיין עשה לרשות הטרוריסטית הפלסטינית שהצמיח אצלו יאסר ערפאת את מה שישראל לא העיזה עד עצם היום – גירוש סיטונאי של כל הממסד הממאיר הזה ללבנון. סוריה התכוונה אז לפלוש לירדן, אך מטוסים ישראליים שטסו סמוך לגבולה עם ירדן, עצרו אותה. כעת, תעמוד ההרתעה הזו לבחינה מחודשת אצל הסורים וגם אצל האמריקאים שמתחילים להתייחס אלינו כאל נטל.

הכניעה הזו פוגעת גם ביציבות השלטון במצרים ובכל המדינות הערביות המתונות. בלבנון ישודרג למימדים מפחידים כל המערך שעמד מולנו, לאחר הפקת לקחים מלאה, לקראת סיבוב נוסף. ברצועת עזה הולכת ונבנית כעת מפלצת טרוריסטית בדיוק כמו בלבנון. כל זה קורה כשהממשלה הזו, המזוהה עם הבריחה מלבנון, אינה חולמת לעשות את הצעד הבלתי נמנע – כיבוש דחוף של השטח כל עוד הדבר ניתן. אבדן ההרתעה יעצים את תהליך איבוד הנאמנות של ערביי ישראל ומעורבותם בטרור תגדל.

רובם המכריע של הישראלים מבין היטב שחייבים לנצח את המלחמה הזו כי האלטרנטיבה שחורה משחור. מי שמתחיל לנקר בעמדה הנחרצת הזו הם אותם אלו שמנעו את הניצחון מישראל בכל הסיבובים הקודמים. סופרי החולשה – עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן אינם מכחישים שהמלחמה מוצדקת, אך הם אינם מצליחים להיפטר מרפלקס הכניעה שלהם. הם רוצים הפסקת אש, "שלום עכשיו", שמשמעותו היא "מלחמה אחר כך". אליהם מצטרפים רבים מהעיתונאים בתקשורת, הדוחפים בשאלותיהם בראיונות כל הזמן את אג'נדת החידלון של "מו"מ מדיני" שבא על חשבון הניצחון, וכמובן הפוליטיקאים שמומחיותם הגדולה היא להגיע לשלטון ולשרוד שם, לעומת ניהול המדינה וטובתה שאינן נמצאות אצלם בראש סולם העדיפויות. כרגיל, הם מובילים אותנו לקטסטרופה הבאה בתקוה שתתחולל לאחר סיום הקדנציה.

לחוגים ההרסניים הללו היו תמיד תירוצים לתבוסות שאליהם הובילו. באוסלו הם סיפרו סיפורי שלום והתחבקו עם אחת הדמויות המחליאות ביותר בתולדות האנושות – יאסר ערפאת. בלבנון הם טענו שלאחר שנחזור לגבול הבינלאומי, ירפה מאיתנו הטרור. ראינו. בבריחה מעזה כנ"ל. בין לבין הם נוהגים להפקיר את המשת"פים הערבים המספקים לנו מודיעין חיוני, אך נהנים לנגב חומוס עם רוצחים דוגמת מוחמד דחלאן, ולבצע עסקאות החלפת שבויים מופקרות שכל אחת מהן גורמת למדינה נזק אסטרטגי.

כעת יש לחבורה הזו, שמעולם לא פסחה על אף טעות, את החוצפה הבלתי נתפסת להציע למסור את רמת הגולן ואת יהודה ושומרון, שיהפכו מיד למבצרים איראניים ויביאו לחורבן המדינה.

המדינה התנהלה כאילו אין בעל בית. לולא המתנדבים שהגיעו מיוזמתם לסייע במקלטים ללא כל ארגון ממשלתי, היו התושבים חסרי הישע הללו מופקרים לחלוטין ללא מזון, תרופות ואספקה. ומדוע ראש הממשלה לא עשה את הדבר הבסיסי בעת מלחמה – פניה ישירה אל הציבור מדי כמה ימים כדי להרגיע ולעודד?

מי שישווה את ההצהרות המתלהמות של אולמרט ופרץ מתחילת המלחמה לקול הענות החלושה מהימים האחרונים, יראה בדיוק למה מתכוון נסראללה כשהוא קורא לנו "קורי עכביש".

אלא שנסראללה טועה כי העם לא הכזיב. אנחנו היהודים, ה"ווינרים" של כל הזמנים, שיחזרנו את האחדות המופלאה בעת צרה, והתמודדנו עם המצב למופת. תושבי הצפון, ששילמו את מלוא המחיר, חזרו ואמרו בכל הזדמנות שהם מוכנים להמשיך עד שהחיזבאללה יוכה, מתנדבים צדיקים עזבו את כל עיסוקיהם ונרתמו לסייע בערים המופגזות. שוב נרשמה התייצבות מלאה של מילואים וחיילי צה"ל מודל 2006 הפגינו אומץ, גבורה ואצילות שלא נפלו מאף מלחמה קודמת. שוב נאלצו המלאכים במדים לשלם בדמם את חשבון הטמטום, ההפקרות והשחיתות בצמרת, והם עשו זאת בידיעה ברורה של המחדלים, אך מתוך רגש אחריות בוגר לגורל המדינה, שלהנהגתה לא היה מזיק לקחת מהם דוגמה. העורף והלוחמים לא סיפקו לממשלה שמץ של תירוץ להתקפלות.

ה"אליטה" השלטת לא סיפקה שום סחורה לעם במלחמה הזו והדבר עתיד לקצר את ימיה בשלטון. כשלון החבורה הזו על פוליטיקאיה, מינוייה הצבאיים, בג"ץ שסירס את הצבא והתקשורת התבוסתנית, הגיע הפעם למיצוי מוחלט שגבה מחיר איום בתחומים המדיניים, הכלכליים, הביטחוניים ובחיי אדם.

לעומת זאת, מספקת לנו עמידת החיילים והעורף קרן אור ותקוה לעתיד. לאורך זמן, אין מצב שלעם חזק ומפואר כזה תהיה מנהיגות כל כך ירודה, ושעתה של ה"אליטה" לפנות את מקומה, קרבה והולכת.

יום אחד יהיה כאן שלטון אחר. אז ירד החיוך מפרצופיהם של טיפוסים דוגמת נסראללה.