זמן לנאום צ'רצי'ליאני

לפני ארבע שנים הציגו שחקני מכבי חיפה מפגן הזדהות עם אוהדי הקבוצה באולד טראפורד. הירוקים עלו ליתרון מול מנצ'סטר יונייטד משער מוקדם של יניב קטן, ובאותו רגע עברו לתפקד כחבורת תיירים שהגיעה לאולד טראפורד למסע קניות. שחקני ההתקפה לא נרתמו למאמץ ההגנתי, שחקני הקישור לא תפקדו ואילו שחקני ההגנה הביטו בכוכבים שמולם בהערצה. החלק המדכא באמת הגיע עם שריקת הסיום. החיפאים - אוהדים, שחקנים מנהלים ועיתונאים - היו בטוחים שהם הציגו משחק מצוין וחזרו וציינו את העובדה שהובילו במשך 120 שניות במשחק, מבלי לזכור את החמישיה שבאה אחר כך.

בליל רביעי תידרש מכבי חיפה לעוד מופע הזדהות עם אוהדיה, אלו שנשארו בבית בעיר המופגזת, ולשם כך היא צריכה לשחק ולהתנהג בצורה שונה לחלוטין מזו שאפיינה אותה במנצ'סטר. האווירה בליברפול בערב ראשון של כדורגל העונה בפתח, עונה בה הציפיות גדולות יותר מבשנים האחרונות ושצפויה להיות חמה. בלילה שכזה, אם הקופ מתעורר הוא דוחף פיזית את הקבוצה שלו ומצליח להטיל אימה גם על שחקנים מנוסים יותר מדקל קינן. אבל זה הזמן של שחקני מכבי חיפה להלחם, למצוא את בוקולי וקטן רודפים אחרי פינן וריסה, ולנסות ולהפתיע קבוצה עדיפה בכל תחום.

מבחינה מקצועית, רשימת המשימות שמוטלת על רוני לוי ארוכה. הוא צריך למצוא פיתרון למהירות של קרייג בלאמי, ההגבהות של ג'רמיין פננט, המסירות של צ'אבי אלונסו, הנגיחות של פיטר קראוץ', הצטרפות המגינים למשחק ההתקפה ויש את הבעיה הגדולה של איך מתמודדים עם סטיבן ג'רארד. מלבד כל השאלות האלו, הוא צריך להנהיג ולהכין את הקבוצה למשחק במישור הפסיכולוגי.

בשנים האחרונות נכשלה מכבי חיפה כמעט בכל המשחקים המכריעים שלה בישראל ואירופה מול יריבות חלשות בהרבה מליברפול. היא קרסה בדקות הסיום של משחקי הבית מול קבוצות כמו רוזנבורג ומאלמו ולא זכתה בגביע המדינה. זה הזמן של רוני לוי להוכיח את עצמו כמנהיג, ולשם כך כל אמצעי כשר. זהו מקרה נדיר שבו השחקנים יכולים לספק לאוהדיהם בצפון ישראל הקלה זמנית, קטנה ככך שתהיה, מסיוט המלחמה ולייצג אותם. זה הרגע לנאום צ'רלצ'ליאני בחדר ההלבשה ומשחק לחימה בלתי נשכח של השחקנים.

לא מסוכן מדי להמר שמכבי חיפה לא תעפיל השנה לליגת האלופות, אבל היא חייבת לאוהדיה משחק שיתגאו בו, להבדיל מהטיול לאולד טראפורד לפני ארבע שנים.

התקשורת האנגלית כמעט ואינה מתייחסת למשחק, משחקי הליגה השניה היום מעוררים יותר עניין ממפגש בין אלופת אירופה של 2005 וקבוצה בלתי מוכרת אבל בליברפול מורגשת תכונה. למרות התחזקותה של צ'לסי, ישנה תחושה ותקווה שהשנה ליברפול תצליח, לראשונה מאז 1990, לזכות באליפות ואנפילד צפוי להיות מלא באוהדים סקרניים. היכולת הדלה של הקבוצה עד עתה במשחקי ההכנה מעוררת דאגה מסוימת בקרב הסקאוזרים, אבל המחשבה על הדחה, בטח לאחר אובדן הביתיות של היריבה, כלל לא באה בחשבון. התקשורת אולי מתייחסת בזלזול גלוי ליריבה, אבל ספק אם רפא בניטז שכח את תיקו האפס שסחטה חיפה מולנסיה לפני שלוש שנים.

במנהרה המובילה מחדרי ההלבשה של הקבוצות לכר הדשא מעל לראשי השחקנים קבוע השלט המפורסם "זהו אנפילד". פעם השלט בישר "ברוכים הבאים לאנפילד", אבל ביל שנקלי, המאמן שהפך את ליברפול מקבוצת ליגת שניה למעצמה, החליט להחליפו. הוא התייעץ עם עוזרו, בוב פייזלי, ויחד הם שקלו את ההשפעה על שחקני היריב. הם הגיעו למסקנה שהשחקנים הטובים היריבים ישתפו ויגלו יתר מוטיבציה ואילו השחקנים הפחות טובים לא יעמדו בלחץ. מחר יש שחקני האלופה הישראלית הזדמנות להוכיח לאיזו קטגוריה הם שייכים.