למה לא בבית ספרנו?

שרת החינוך, יולי תמיר,

בתי הספר סגורים על מנעול ובריח בימים אלו. לא בטוח שבראשון בספטמבר הם יפתחו כסדרם, גם לא במרכז הארץ. זו בדיוק הסיבה שאת חייבת להיכנס ללשכת ראש הממשלה – עוד היום – ולהודיע לו שאת בתי הספר הללו את פותחת לאלתר, לטובת פינוי הנותרים בצפון.

חשוב גם שבשקט, על אוזנו, תלחשי לו כי את חבל ההצלה הזה לא צריך להשאיר רק לגאיידמק בגלל חשבון הבנק שלו. המדינה, גם אם תקציבה תלוי על כרעי תרנגולת, חייבת לתת את זה ביחוד אם יש מקום שהוא סגור וקיימים הצרכים וכן החובה הלאומית לדאוג לביטחון התושבים.

כעת שבתי מטיול רגלי בשכונת מגורי שבמרכז הארץ. עברתי ליד כמה מוסדות חינוך, חשוכים סגורים ומסוגרים, וחשבתי לעצמי: איזה בזבוז. למה לא לפתוח אותם ולהעביר אליהם את תושבי הצפון, כדי להצילם מהתופת אליה נקלעו על לא עוול בכפם.

בימים כתיקונם אני מתגוררת בסופי השבוע בצפון, אלא ששם ביתי ספג רסיסים. למי שלא צריך אין מה לעשות שם ובוודאי שלא להתסכן כשאפשר אחרת. לי יש לאן ללכת. מהמקום הזה אני אומרת לך, שיש רבים שאין להם לאן להתפנות וגם לא כסף לעשות את זה. תראי אותם במקבצי הכתבות בתקשורת וייקרע לך הלב.

בבתי הספר – שרת החינוך – יש הכל: כיתות לימוד שאפשר להפוך לחדרי שינה, חדרי הפעלה לילדים וכו'. את חדרי המורים אפשר להסב למטבחים ולבשל בהם אוכל, או שישמשו למשיכת מנות מוכנות שיועברו לשם מבחוץ ואין דאגה – במקום שרשתות מזון ישלחו את המזון לצפון הם יעשו זאת למקום קרוב והמשלוחים – יגיעו ליעודם.

שירותים יש. מקלחות אפשר להקים בחצר בדיוק כמו שעשו בטירונות ובקורסים הצבאיים בהם השתתפתי. חדרי מוזיקה וטלוויזיה יוסבו לפינות צפייה והקרנת סרטים ותנועות הנוער ישתלבו בכל אלו בהפעלת הילדים והמבוגרים.

וכמובן שיש בבתי הספר, בכולם, מקלטים רחבי ידיים שמשמשים ברובם כחדרי התעמלות ומלאכה - למקרה שהתופת תתקרב גם למרכז הארץ, מה שכבר מתרחש בעצם שעות אלו. ועוד משהו חשוב, אפשר גם לסגור כמה כיתות, להבטיח מצבים שבהם יאלצו מפונים חדשים ממקומות סמוכים - להשתלב באתר הפינוי.

ויולי, קראי לערביי הצפון שדמם מופקר גם כן – להתפנות גם הם לבתי הספר – פה אצלנו – ושמשרדך כמו גם מרכז השלטון המקומי יסייע להם בכל הנדרש. אגב, אפשר לפתוח עבורם את בתי הספר ביפו, כדי שהדוברים בשפתם יהיו לצידם ויתמכו בהם בשפה ובמילים שהם מבינים.

השכנים, בכל מקום שיהיה, יוכלו להזמין ילדים אליהם, לשבת לארוחת ערב עם משפחה שיאמצו ובכלל, להפוך את הנתינה למשהו שהוא נוח לשני הצדדים. כך גם ניתן יהיה לשלב את הקהילה המקומית לטובת העשייה הזו ולהוכיח כי 'כל ישראל חברים'.

ואפשר, למרות החופשה, לגייס את המורים וצוותי העבודה בבתי הספר שבוודאי יהיו מוכנים, לטובת העניין, לעשות ככל שיידרש. ואם יוחלט, ניתן יהיה גם לתגמל אותם בגמולים הניתנים למורים היוצאים לטיולים וכדומה.

אלא שאף אחד לא ייקח על עצמו החלטה שכזו בעיקר משום שאף אחד לא מוכן לקרוא למצב הנוכחי, אחרי כ"ד ימים – "מלחמה" – כי המשמעות של הכרזת 'מלחמה' היא משמעות של כסף והרבה כסף ולא רק פתיחת בתי ספר לטובת הנזקקים.

מכל מקום, רק את – שרת חינוך אסרטיבית - תוכלי להרים את הכפפה בלי מחיר של הכרזת מלחמה; ומי כמו מנכ"ל משרדך – המצוי בסוגיות הצפון - יהיה זה שיתמוך ויימנף את הרעיון הזה לכדי ביצוע ובמהירות הבזק.

עוד הרוגים השבוע, המצטרפים לעשרים שכבר נפלו על קו העורף שהפך לחזית, צריכים להעיר את הממשלה הזו מתרדמה ואדישות. גם ילדים שהם באיזה שהוא מקום – תחת אחריותך כשרת החינוך, נפלו בקרבות הללו. די, מספיק כי קו המורל יורד לא רק בגלל חיילים שנופלים אלא גם בגלל אזרחים שאמורים להיות מוגנים ולו רק משום שהורגלנו במסלול המלחמות שעברנו עד היום.

זאת ועוד, אי אפשר להישאר במקלטים. חם, אין תנאים, משעמם, מותח ובעייתי. אומרים לנו כל העת: ישראל חזקה, יש בה נחישות ואיתנות, יש לנו עם נפלא ושולחים חיבוקים ונשיקות. נמאס להם – מאד נמאס להם לכל הנותרים בצפון ומי אם לא את – חייבת לעשות משהו בנדון ממקום של שרת חינוך אך גם מזווית של אמא ואישה.

מחכים להוראה ויהיו מי שיתנדבו לסייע.