אולמרט, מוסר וצבא

אנטישמים מחוץ ומשת"פיהם מהשמאל הקיצוני מבית תוקפים שוב ושוב את צה"ל על "פשעי מלחמה" והרג אזרחים, למרות שידוע להם שפגיעה באזרחים על-ידי צה"ל מתרחשת או בשוגג, או כאשר לוחמי האויב משתמשים בבני ערובה אזרחים כמגן חי וכמלכוד לישראל. גם מי שלוקה בהזדהות אוטומטית עם האויב יודע בתוך לבו אמת זו.

אם יש בעיות מוסר הקשורות בתפקודו של צה"ל, הן מצויות במקום אחר לחלוטין: בשימוש הבלתי מוסרי שעושה אהוד אולמרט, ראש ממשלת קדימה, בחיילי צה"ל ובמפקדיו. דוגמאות:

- הסיכון המוגזם של חיילי צה"ל כדי למנוע פגיעה באזרחי האויב, אשר מצד אחד מגדיל את מספר הנפגעים בצדנו, ומצד שני אינו מצליח להגדיל את האהדה לישראל בקרב מתנגדיה האוטומטיים, מבית ומחוץ.

- הנמרצות היחסית כאשר אזרחי הצפון הם הנפגעים, בניגוד להשלמה הממושכת עם הפגזת אזרחי הדרום.

- השימוש בחיילי צה"ל כב"מגש כסף" כדי לסלק את החמאס ולהקים מדינת טרור לשותפו אבו-מאזן. יש היגיון ומוסר בהפעלת כוח ובסיכון חיילים כדי לסלק את האויב משליטה בחלקי ארץ ישראל שהוסגרו לידיו במסגרת אוסלו ובמסגרת ה"הינתקות". אין היגיון ומוסר בהפעלת כוח ובסיכון חיילים במטרה לסלק את הטרוריסטים הרעים של החמאס רק כדי להעביר את השליטה לידי הטרוריסטים הטובים של מכחיש השואה אבו-מאזן, שרבות מפעולות האיבה נגד ישראל נעשות גם כיום על-ידי הפת"ח בראשותו, תוך התעלמות של ממשלת ישראל ושל התקשורת "החוקרת" מכך.

- השימוש בחיילי צה"ל לצורך טרנספר כוחני ("הינתקות", "התכנסות") של יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים. מעשה בלתי מוסרי זה דווקא נהנה ממחיאות כפיים מצד הצדקנים מבית ומחוץ, המדברים גבוהה גבוהה על זכויות האדם כל עוד אין מדובר ביהודים.

- תקיעת הסכין בגבם של מיטב הלוחמים, דתיים ושאינם דתיים, משני צדי "הקו הירוק", שנחלצו להגנת הארץ, אבל לא לקידום רעיון העוועים של אולמרט, ה"התכנסות". מעבר לפגמים המוסריים, מעשה זה מצביע על חוסר שיקול דעת וחוסר אחריות של מי שנושא בתואר ראש ממשלה בימים קשים אלה ועל היותו בלתי ראוי לתפקיד.

- בהקשר המוסרי ראוי להזכיר גם את ההתעלמות מרון ארד כאשר מדובר על מאמצים לשחרור החיילים החטופים.

- בהקשר המוסרי והמעשי גם יחד, מה ההיגיון במסירת ביטחון ישראל לצבא לבנון שירד דרומה או בכוח צרפתי שייגן על גבול ישראל? האם צבא לבנון החלש או צבא של מדינה שבפועל תומכת באויבי ישראל ובטרור יעשו את מה שצה"ל אינו מצליח להשיג? תבוסה חד-משמעית של חיזבאללה היא תנאי לכל הסדר, וההפך מכך הוא ניצחון לחיזבאללה והורדה לטמיון של הקורבנות והמאמצים של המלחמה הנוכחית.

- ושאלה קטנה ומציקה נוספת בהקשר המוסרי והמעשי: לנוכח המשאלה שגם גרמניה תשתתף בכוח הבינלאומי, האם מישהו בלשכת אולמרט נתן דעתו על המשמעות של חיילים גרמניים השומרים על ישראל או נופשים בחוצותיה? ככל הנראה אין גבול לאטימות.

המסקנה המתבקשת היא שהמלחמה היום נגד האויב מצפון ומדרום חייבת להימשך, אבל מייד בעקבותיה יש לפעול לקיצור כהונתו של אהוד אולמרט ולהשבתו לחיק משפחתו, כדי שלא יוכל לממש את מדיניות "הספר הלבן" שהוא זומם, אפילו במהלכה של מלחמה קשה. ראש ממשלת קדימה פסל את עצמו מלשמש ראש ממשלת ישראל כאשר זו מדיניותו ואלה שיקוליו.

לטוענים שהוא זכה בבחירות דמוקרטיות ברוב כדי לבצע את הטרנספר ("התכנסות") של יהודים מבתיהם יש להזכיר שגם בחירות דמוקרטיות אינן יכולות לתת מנדט לגירוש אזרחים מבתיהם. האם הצדקנים בעלי טיעון זה היו מסכימים לחוקיות המנדט אם היה מדובר בגירוש אזרחים ערבים? רשימות שדגלו בגירוש ערבים כלל לא הורשו להתמודד בבחירות! בנוסף, הוא לא זכה ברוב, אלא בפחות מרבע מן הקולות. וכן, הרוח הגבית שנתנה ה"הינתקות" לטרור ולאנטישמיות מוכיחה את ההבל שברעיון ה"התכנסות".

לנוכח הקשיים והכשלים הרבים בניהול המלחמה בשתי החזיתות, לנוכח המצב המחמיר של העורף בצפון ובדרום, ולנוכח הנחישות והאחדות שיש להפגין כלפי חוץ ופנים, ראוי אולי לשקול הקמתה של ממשלת חרום לאומית, שבה תיוצגנה כל המפלגות הציוניות. אבל, כדי לסלול את הדרך להקמתה של ממשלה כזו, על אהוד אולמרט להכריז פומבית על ביטולה המוחלט של תוכנית ה"התכנסות".

* הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005.