וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תנו לתרום בשקט

דודי זילברשלג

4.8.2006 / 8:57

דודי זילברשלג מתעצבן על שלי יחימוביץ' ועל אלו שמבקרים את אנשי העסקים שתורמים לתושבי הצפון, את מה שהממשלה נכשלת מלתת

צום תשעה באב חדד לי את ההבנה העמוקה על חשיבותו לחברה הישראלית ועד כמה שוללי חשיבותו נעדרים הכרה למימדיו הרחבים. המסקנה המתבקשת מחורבנו של בית המקדש ההיא ההכרה בחומרתה של השחיתות שפשטה בהנהגה, כמו כהונה שנקנתה בממון (קשרי הון שלטון בשיח העדכני) והעכרת היחסים בתוך החברה, כמו שריפת אסמי המזון בירושלים הנצורה על ידי בריונים קיצוניים. אגדות החורבן של שבתלמוד מפליגות בגנותה של שנאת החינם ששקולה כנגד שלושת העברות החמורות ביותר: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. יש משהו ביהדות שהוא גרוע מעברה וזו עברה באצטלא של מצווה, יוצרים רושם שבאים לתקן עולם ותוך כדי מחריבים אותו, מתיימרים להגן על חלשים ופוגעים בהם.

אלו הדימויים שעלו במוחי כאשר ראיתי ושמעתי את המבקרים להתגייסות של עשירי ישראל ומפעליהם לטובת ישובי קו העימות, במסורת היהודית העתיקה אין פגם בחשיפת נדיבי עם, גם אם מעשה מתן בסתר נאצל שבעתיים, כי בכוח של חשיפה ליצור אוירה. כידוע האווירה נוצרת כאשר יש לה מובילים חברתיים כמו כוכבים, ידוענים ואילי ההון שמייצרים אקלים ציבורי ראוי. כבר קבעו חכמינו כי "גדול המעשה יותר מן העושה"

איש העסקים נוחי דנקנר הותקף בימים האחרונים חזיתית על ידי ח"כ שלי יחימוביץ'. דנקנר תרם מכספו הפרטי 500,000 ¤, נתן עשרות חדרי אירוח במלונותיו ולמרות הפניות הרבות שקיבל מכל כלי התקשורת, סירב להתראיין ולעשות הון ציבורי מתרומותיו. לא ההין איש לומר כי ללא התגייסות רשת "שופר סל", זעקת המזון של ישובי קו העימות לא הייתה נפתרת. וגם אם המדינה שחייבת לא מילאה חובתה ראויים העושים לתשואות חן. הרטינה נגד המדינה, מוכיחה שוב ושוב כי לא רק שהיא לא מועילה, היא גורמת לניקיון מצפונם של המשתמטים מאחריות לחלשים, כי אם המדינה חייבת ואינה נוקפת אצבע, הם בוודאי פטורים, יוצא שהם פוגעים פגיעה נוספת בשכבות החלשות.

באים לעולם פוליטיקאים נבובים שאינם אנשי מעשה ועל המלל תפארתם,דווקא ההובלה והמעורבות של דנקנר הכניסו מימד חדש ולא מוכר לזירת הסיוע בישראל, הייתה בכך מן הכרזה ברורה על אחריותו של המגזר העסקי, למתחולל בארץ, ועניין זה לבדו,קובע ברכה לעצמו. גם בעניינינו נשאה קנאת הסופרים פרי וגופים עסקיים נוספים כמו הקרן המשפחתית על שם טד אריסון "החברה לישראל", המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, הועדה לאנרגיה אטומית דיסקונט קופות גמל ואחרים הצטרפו למעגל הנתינה. מיעוטם גייסו גם את העובדים למאמץ.

לכן שקולים בעיני אלה המבקרים את התגייסותם הנאצלת של אנשי העסקים למאמץ לסייע לאזרחים בעת הלחימה הקשה, לאותם בריונים מימי בית שני, ששרפו, את אסמי התבואה ופגעו בעם,עת מלחמה, היא עת להחריש, חשבונות אחר כך, ניגוחים ברבע אחרי. אילו היו אותם מקטרים יושבים לארץ לאמירת קינות הייתה מתחדדת בקרבם האהבה הגדולה לארץ הזו, שכחנו מזמן כי האהבה לארץ ישראל כמוה כאהבת רעים אהובים, לפעמים מבליגים, לעתים שוכחים, לרוב סולחים. תמיד תמיד אוהבים ושוגים באהבתה מאוד, מחפשים את שלומה וטובתה וטובת בניה, ביקורת, קיטורים, שנאות, מלחמות, בפעם אחרת.

* הכותב הוא יו"ר מטה החירום האזרחי "ישראל ביחד" ויו"ר עמותת "מאיר פנים- הכח לתת"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully