הגומה של לימור לבנת, מאיזה מלאך זה?

כסוג של מתיחת שרירים לפני המאמץ הפרשני של ספר דברים, הניחו לי לדבר עמכם על הערך שעומד בתשתית ספר זה - החזרה. ספר דברים, למי שנדמה בעיניו העניין כקלוש, חוזר על מאורעות הספרים הקודמים, מה שאני ורש"י מכנים "משנה תורה". בכל חזרה, כמובן, יש חידוש (זה אחד הצירים עליהם נצעד בגאון במדור עתיר תגובות זה), אך כעת אני רוצה לומר משהו על החזרה כערך אובייקטיבי, ושמישהו ינסה לעצור אותי:

בלי להתפלצן עליכם עם כל מיני פרויידים שבמלאכת מחשבת תיארו את המערכת הרגשית ככזו שמתנהלת עם הפנים לאחור (בניגוד לאדלר, אגב, שטען כי האדם נבנה ממה שהוא צופה לעצמו כלפי העתיד (ח.ד)), נאמר בקצרה כי היסוד החוזר, זה הטוען בלהט כי תנועת העולם איננה חותרת לשום מקום זולת נקודת הפתיחה, מעוגן בשלל אפיקים פילוסופיים. אחת משתי התורות היסודיות ביותר של אפלטון טוענת* כי למידה היא היזכרות. לדידו של אפלטון ידידי, ללמוד דבר מה פירושו לחזור למקורות נפשך.

אצלנו, המהולים, מספרים זאת בדרך חביבה: נכון יש מין גומת חן מעל מרכז השפה עליונה? ובכן, על פי המסורת גומה זו נוצרה מנגיעת אצבע של מלאך אלוהים. ביום לידתו של האדם המלאך נוגע בחלק זה של הפנים וגורם לתינוק שיודע את כל התורה, לשכוח הכל. ואגב, יש גם כל מיני קובי מידנים עם טוסיק על הסנטר (גומת חן עגולה), כי המלאך מעט פספס עם האצבע.

המסר ברור: אנחנו לא המצאנו שום דבר. אפילו את הגלגל לא המצאנו. גילינו אותו. תפקיד האדם המאמין הוא לגלות ולחשוף. זו החדשנות האמיתית. זה יסוד הקיום של החזרה בתשובה. זו ההצדקה הסיבובית של ספר דברים. רטרו כשירת חיים? רק אם זה עושה לכם טוב.

תסמונת דאום

וכדי להקל על הלחץ השורר בבתי הכנסת עם תחילתו של הספר החמישי, סיפור עם ריח עז של דעה קדומה: במשטרה מחליטים לערוך מבחני קבלה לקורס קצינים. מקרינים על הקיר תמונה של פושע מצולם מהפרופיל ושואלים כל נבחן מה הוא יכול להגיד על הפושע רק מלהסתכל עליו.

נכנס המועמד הראשון, מסתכל על הפרופיל של הפושע ואומר: "לפושע הזה יש רק עין אחת". אומרים לו תודה ומעיפים אותו החוצה. נכנס עוד שוטר, מקרינים לו את הפרופיל, והוא מיד אומר: "לפושע הזה יש רק אוזן אחת". מודים גם לו ומחזירים אותו לתפקיד הקודם. המועמד השלישי מסתכל על הפרופיל ואומר: "לפושע הזה יש עדשות מגע".

הבוחנים מתלהבים, מוחאים לו כפיים, מכניסים אותו ישר לקורס קצינים ואז שואלים אותו: כל הכבוד לך, באמת, אבל איך ראית את זה? השוטר מחייך ואומר: "נו באמת, איך ישים משקפיים אם יש לו רק אוזן אחת"?


(* "טוענת" בלשון הווה מזכיר לי דבר מה: האין זה מוזר שינון מגל מדבר בלשון הווה? כך הוא מתאר רצח שאירע אתמול: "בשעה אחת יוצא הצעיר מביתו לכיוון חברתו בירושלים. בשעה אחת וחצי הוא צועד..." הוא עושה זאת בצורה כה אמינה שלא פעם קמתי ממקום מושבי ורצתי החוצה לראות אולי אוכל לעזור. האין זה מוזר?).