חברת מירס, מגלה כי "עמדה על סף פגיעה כלכלית קשה ופיטורי עובדים" בתשובתה לבג"ץ, כתגובה לעתירת פרטנר - להוציא צו על תנאי או צו ביניים נגד החלטת שר התקשורת להעניק למירס רישיון כללי. זאת, באם לא היתה מקבלת את הסרת המגבלות האדמיניסטרטיוויות שהוטלו עליה ברשיונה המיוחד.
בין השאר נדרשה מירס שלא לגבות תשלום מהמתקשר למכשיר המירס. כל שלוש חברות הסלולר האחרות (סלקום, פלאפון ופרטנר) מקיימות שיטת גבייה הנקראת CPP - Calling Party Pays, להבדיל מחברת מירס, על פי המגבלות שהושמו עליה כחלק ממשטר הרישיון המיוחד, בה היה בעל המכשיר משלם גם את מחיר השיחה הנכנסת.
כמו כן, חויבה מירס בהסדרי תשלום בקישוריות (קשר ממירס דרך הרשת הציבורית של בזק אל מנויי הרשת הזו או אל מנויי החברות הסלולריות) שהיו גבוהים, לדבריה, פי ארבעה מאלה של מתחרותיה.
משרד התקשורת, לאחר בחינה, הכיר באי נחיצותן של המגבלות האדמינסטרטיוויות והסירן. פרטנר משכה, בסוף השבוע, את עתירתה על פי המלצתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק. בתשובתה לבג"ץ, באמצעות בא כוחה, עו"ד רנאטו יאראק, אומרת מירס כי "היענות לעתירה - אפילו היענות לשעה, על ידי מתן צו ביניים - תחזיר את מירס למצב בו לא יהא לה קיום כלכלי ותביא לסגירתה ולהיעלמות שירותיה החיוניים".
מירס מלינה בתשובתה, גם אם במשתמע, על כך שנאותה לוותר על הקצאת תדרים, שהגיעו לה בעבר, לטובת משרד התקשורת, ובעקיפין תרמה להגדלת סיכוייה של פרטנר במכרז התדרים בו השתתפה, וזאת מבלי שקיבלה כל פיצוי על כך.
מבחינת שירותי תקשורת, אין הרישיון הכללי מוסיף על אלה שהותרו למירס על פי הרישיון המיוחד.
חברת פרטנר נאלצה להתמודד עם קשיים לא קטנים כשנכנסה לשוק הסלולר - הוגבלה בקבלת הרישיון רק לכשתוכיח כי מספר מנוייה לא קטן מ-200 אלף או בחלוף 5 שנים (לפי המוקדם) וכן נאלצה לשלם בעבור הרישיון להפעלת שירותי סלולר כ-400 מיליון דולר - ועל כן היא רגישה יותר לתנאי הכניסה של מירס מאשר שתי מתחרותיה האחרות.
על פי הרישיון הכללי של מירס, היא תחויב בתשלום תמלוגים למדינה בגובה 8% לשנה ובדמי רישיון של 25 מיליון דולר (שהופחתו באחרונה על ידי משרד התקשורת מסכום של 47 מיליון דולר). למירס יש כיום, לאחר חמש שנות קיומה, כ-180 אלף מנויים.
מירס לבג"ץ: החברה עמדה על סף פגיעה כלכלית קשה ופיטורי עובדים
ערן גבאי
29.7.2001 / 8:58