כמספר הקטיושות בצפון, כך מספר האזכורים של מועצת הביטחון בימים האחרונים. אבל נדמה שמרוב קריאות זאב זאב, ובחסותה של ארצות הברית, לזאב הזה אין שיניים, לפחות כלפי ישראל. האמנם?
מועצת הביטחון היא למעשה הזרוע הביצועית של האו"ם, ומורכבת מ-15 נציגים של מדינות החברות בארגון, מתוכם חמישה קבועים - ארה"ב, בריטניה, רוסיה, צרפת וסין - ועשרה נוספים שמתחלפים בבחירות אחת לשנתיים. ישראל, המככבת בדיוני המועצה, מעולם לא הייתה חברה בה, ולמעשה רק בשנת 2018 יש לה סיכוי להתקבל לשם, אם תוכיח ששמרה על השלום והביטחון העולמיים (מה שאגב לא מנע מסוריה לזכות בחברות במועצה).
נציגי מדינות שהמועצה דנה בעניינן, יכולים להשתתף בדיונים, אך ללא זכות הצבעה, וכך גם נציגים של כל מדינה אחרת. לחברות הקבועות יש זכות וטו על החלטות המועצה. מה שאומר ששום דבר לא זז בעולם בלי ההסכמה של בוש, בלייר, פוטין, שיראק וזמין.
תפקידה של מועצת הביטחון, כפי שהוגדר במגילת האו"ם, הוא שמירת השלום העולמי והביטחון וחברי העצרת הכללית מחויבים לפעול בהתאם להחלטותיה.
המועצה רשאית לחקור כל סכסוך במטרה לקבוע האם הוא מסכן את שלום העולם. בדרך כלל, היא ממליצה בשלב ראשון על השגת הסכמה באמצעות שיחות, מציעה הליכים לפתרון, שולחת חוקרים מטעמה או מציעה שירותי תיווך. כשזה לא עובד, המועצה ממליצה בדרך כלל על הטלת סנקציות כלכליות או דיפלומטיות, חלקיות או מלאות.
באם המועצה חושבת שסנקציות אינן מספיקות, מאפשרת לה חוקת האו"ם לשלוח כוחות צבאיים: "כל חברי האומות המאוחדות... צריכים לספק למועצת הביטחון, על פי דרישתה ובהתאם להסכמים, כוחות מזוינים, סיוע ושירותים, כולל זכויות מעבר, הדרושים לשמירת השלום והביטחון העולמיים". כוחות כאלה, עם מנדטים שונים לפעולה, נשלחו למשל לסראייבו, ולהבדיל, ללבנון.
במקרים קיצוניים יכולה מועצת הביטחון להכריז על אזור כ"מופקד בנאמנות בינלאומית" - אולם רק ביחס לטריטוריות שאינן חברות באו"ם. ישראל ולבנון יצטרכו להסתדר לבד , אבל ביחס לרשות הפלסטינית הכל פתוח, למשל.
מועצת הביטחון גם יכולה להפנות מקרים של פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות לבית הדין הבינלאומי בהאג, מה שבהחלט יכול לקרב את כמה חובשי כומתות וגם כמה לובשי חליפות לספסל הנאשמים. כמו בכל החלטה אחרת של המועצה, גם כאן יש לחברות הקבועות זכות וטו שוב מבטחנו נמצא בארה"ב.
אם גינו אותי - שאתחיל לדאוג?
לעיתים קרובות אנו נוטים לזלזל במועצה ולראות בה גוף נטול שיניים, אבל יהודה לנקרי, לשעבר שגרירנו באו"ם, שזכה לכהן בימי הזוהר של אינתיפאדת אל אקצה שכללו אין-ספור דיונים בעניינינו, מגדיר את המועצה כ"תיבת התהודה" של האו"ם. לדבריו, מה שנתפש בארץ כזניח, הוא משמעותי מאוד בזירה העולמית.
כך, אנרגיה עצומה מושקעת בניסיונות להדוף גינוי ולרכך החלטות. בתקופת קלינטון, למשל, הייתה ידו על הווטו קשה הרבה יותר מבממשל בוש. אפילו גינוי, שבעיני ישראל אולי נראה כזמזום של זבוב טורדני ללא השפעה מעשית, הוא חמור מאוד בעיני מי שמבין בדיפלומטיה. "אומנם אין בצידו שום סנקציה או השלכה מעשית-מיידית, אבל זה מחליש מאוד את דימויה של ישראל בעולם. במיוחד בימי מלחמה, גינוי יכול בהחלט להיתפש כניצחון בעיני נסראללה, שבדרך כלל מגנה בעצמו את האו"ם", אומר לנקרי.
"למזלנו, טרם הרגשנו את שיניה האמיתיות של מועצת הביטחון. כל מה שעבר על סדאם חוסיין ועיראק מהרגע שהוטלו עליהם סנקציות כלכליות ועד למלחמה, או מה שעבר על לוב - דברים שקשה מאוד לשאת: בידוד כלכלי, תעבורתי, צבאי. המועצה עלולה להטיל סנקציות על כל אחת מחברות האו"ם, וה' ישמור אם יוטלו כאלו על ישראל. אם ניצלנו מזה בינתיים, הרי שזה רק הודות להשגחה מלמעלה ולזו של הדוד מאמריקה".