מי הזיז את המיקרופון שלי?

בקרב התעמולה בין נסראללה לבין מירי רגב והמיטב שיש לפאלפליית המטכ"ל של חלוץ להציע, אני לא יודע מי מנצח, אבל אני יודע מי מפסיד- האזרח הישראלי. פעם היו אלו הטרוריסטים ומדינות ערב שעסקו בתעמולה שיקרית ופקה פקה של האדרה עצמית מעל גליי האתר ובמדיה הערבית; היום כבר הצטרפו אליהם ראשיי הצבא שלנו כשהם זורקים שמות של עיירות לבנוניות "מטוהרות ממחבלים", מספרים לנו מה סוריה רוצה ומה איראן, ספק משכנעים אותנו, ספק את עצמם שהעורף חזק ושאנחנו ננצח ובלה בלה בלה.

כל מטכ"ליסט נהייה פוליטיקאי משופשף; כל איש צבא נתלה על מיקרופון ומספר לנו כמה העם גיבור וכמה אנחנו ננצח, כמה אנחנו צודקים וכמה נסראללה, אסד, ואחמדינג'אד רעים. ובואו לא נשכח את מירי רגב, דוברת צה"ל, שיותר מאשר להרגיע, זקוקה לאיזו גלולת ארגעה טובה בעצמה. כך מבלי להתבלבל היא מתנפלת על צווארו של כל עיתונאי שמעז לשאול שאלה שאינה מתיישבת עם המסר שנתבקשה להעביר; ומכיוון שאני לא מעוניין שבצה"ל, ארגון פמניסטי לכל הדעות, יאשימו אותי בסקסיסטיות ארצה להדגיש שדוברת צה"ל השכילה לאמץ גם שתי תכונות גבריות בעליל, חוסר היכולת להקשיב או לתת לאנשים מולה לסיים משפט. אכן, כבוד.

שלא יהיה ספק, כותב שורות אלו משוכנע בצדקת המלחמה כמו גם באיכותם ועליונותם המוסרית של חיילינו; אך הוא אינני מרוצה כלל ועיקר שצה"ל הפך להיות זרוע הסברתית של הדרג הפוליטי. אנשי צבא צריכים לבצע את שהממשלה הטילה עליהם, אך אל להם לדברר ולהסביר את מהלכי הדרג המדיני. זו מלאכה שצריכה להיות שמורה לפוליטיקאים. אינני זקוק לראש אמ"ן בכדי שיספר לי שסוריה ואיראן היא מקור הרשע ושנסראללה נראה לחוץ, את זה הוא יכול, וצריך לספר, בתדריכים שלו לראש הממשלה, שר הביטחון ולקבינט הביטחוני. אם הממשלה מעונינת להלל את "גבורת העורף", להסביר מדוע הופצצו גשרים אלו או אחרים, מדוע אנו לא תוקפים את סוריה למרות משלוחיי הנשק, מדוע לא היה בידינו מידע מודיעיני על טיל זה או אחר, או מדוע בחרנו בפעולה יבשתית ולא אווירית, אווירית ולא יבשתית, או כל פריט מידע אחר; יואילו נא שר הביטחון וראש הממשלה לצאת את משרדם, ולעשות זאת. תחת לתת לצמרת הצבאית לשלוח מסרים לציבור בפריים טיים.

כאזרח, אני יודע שהממשלה "חורגת" מעובדות ומספרים, על מנת לתת מצג של הצלחה והתקדמות , ממניעים ברורים ומובנים. תפקיד הממשלה בעת לחימה הוא לחזק את העם ולדאוג לשימור הקונצנזוס והתמיכה במהלכיה. לעומתה, תפקיד הצבא במדינה דמוקרטית, אינו לחזק את העם, לא לדברר את מהלכי הממשלה או פעילויות הצבא, אלא לפעול בהתאם להחלטות ממשלה ולספק (לממשלה) דיווחים שאינם בעלי אוריינטציה פוליטית.

הפיכת המטכ"ל ויחידת הדוברות של צה"ל לשופר התעמולה של הפוליטיקאים, הינה מעשיי ידי ממשלה זו וממשלות עבר. המדינאים השתמשו ועדיין משתמשים, בצה"ל בכדי לתת משנה תוקף לעמדתם ומהלכיהם, שהרי צה"ל נהנה מתמיכה רחבה של כל שכבות ומגזרי האוכלוסייה (כמעט). הצבא הפך להיות אפוד המגן של הפוליטיקאים, ובכירי הצבא מוכנים לשחק את המשחק, אם בשל שאיפות פוליטיות עתידיות, הנאה לא מוסברת בחיכוך עם התקשורת או בשל מילוי" פקודות" הדרג המדיני.

הן ראש הממשלה והן שר הביטחון אינם באים מ"המגזר הביטחוני", מכאן גם הפיתוי שלהם להסתתר מאחוריי הילת הדרגות וז'רגון הגבורה של בכירי הצבא. אך מעבר לעובדה שלקחי העבר מבהירים לנו שהטשטוש בין הדרג הצבאי לדרג מקבלי ההחלטות גורר מעבריי בזק של בכירי צבא (ראויים ככל שיהיו)לפוליטיקה ולכישלונם בשל השתפשפות לא מספקת בביצה הפוליטית; הטשטוש גם הופך את הצבא ואת החלטות, המלצות, ודיווחי בכיריו לשנויים במחלוקת ולוקים באמינותם ואת צה"ל לשחקן פוליטי-זה לא בריא לדמוקרטיה. טוב יעשו אולמרט ופרץ לו ישנו את המנהג הרע שנשתרש, תחת לקבע אותו עוד יותר. תנו לאנשי הצבא לעמוד מול מפות, לתכנן מהלכים צבאיים, ולהציע לקובעי המדיניות דרכים אופרטיביות להשגת מטרות המלחמה. אתם, ראש הממשלה ושר הביטחון, פנו לציבור הסבירו, עודדו, חזקו ובקשו את תמיכתו והשאירו את הצבא מחוץ למשחק הפוליטי; אחרי הכל, לא חסר לצה"ל מה לעשות בימים האלו.