הפריית קפריסין

הבשורה של הגינקולוג דוד לב רן לא נעמה לאוזניה של ג', תל אביבית בת
40 שהגיעה למרפאתו אחרי שורת ניסיונות נפל להיכנס להריון, אבל גם לא
הפתיעה אותה. היא רק אישרה באופן סופי את מה שכבר ידעה: כמו נשים רבות
בגילה היא כבר אינה יכולה להרות מהביציות שלה. האפשרות היחידה שלה להיכנס
להריון וללדת, הבהיר ד"ר לב רן, היא באמצעות תרומת ביצית.

הצורך בתרומת ביצית הוא מה שהביא את ג' למרפאה של לב רן - 650 שקלים
לביקור ראשון ושעות ארוכות של המתנה בתור. לב רן, מנהל יחידת ההפריה
החוץ גופית בבית החולים וולפסון, הוא אחד משלושה שותפים המפעילים את
יחידת הפריון בבית החולים אסותא. השניים האחרים הם פרופסור שלמה משיח
וד"ר יהושע דור, העובדים במרכז הרפואי שיבא. פגישה עם אחד מהם היא תנאי
ראשוני להתקבל לטיפול במרכז הפרטי, הנותן סיכוי טוב להצלחת הטיפול,
ומה שחשוב לנשים כמו ג' הרבה יותר - מקצר מאוד את ההמתנה לתרומת ביצית.
בבתי החולים הציבוריים, לעומת זאת, משך התור לביצית הוא כה ארוך, עד
שהיום מסרבים לתת לנשים הממתינות הערכת זמן. במקום זאת, שולחים אותן
ישר לאסותא או למדיקל סנטר. שם הסיכויים טובים יותר.

אבל באותו יום סתיו לא יכלו גם במרכז הפרטי להבטיח משהו למישהי. לב
רן סירב אפילו להעריך כמה תארך ההמתנה. הוא רק הבהיר שכרגע כמעט ואין
ביציות. כשניסתה ג' לברר אם ישנן בכל זאת דרכים אחרות, סיפר לה ד"ר
לב רן, שבניגוד לרבים מהגינקולגים הבכירים נחשב גם לאיש חביב ואוהד,
על תוכנית מתהווה שעשויה לתת את הפתרון שג' ועוד מאות, אולי אלפי נשים
בארץ מייחלות לו.
וזו התוכנית של לב רן, משיח ודור: להקים בנק ביציות, שמקורו בנשים צעירות
ופוריות ממדינות חבר העמים, ולקוחותיו הן נשים ישראליות לא פוריות אך
בעלות אמצעים. התורמות יגיעו לקפריסין, שם ימתינו להן הנשים הישראליות
הזקוקות לתרומה, (או לחלופין, מבחנות ובהן זרע של בני הזוג של הנשים
הישראליות). התורמות ייכנסו לחדר ניתוח ושם בהרדמה מקומית 'יקצרו' את
הביציות שלהן. כמה שעות וכמה אלפי דולרים אחר כך הן יוכלו לשוב למולדתן.
הפריית המבחנה תתבצע במקום, הביציות המופרות ישתלו ברחמיהן של הלקוחות
הישראליות, וכך, ימים ספורים אחר כך יוכלו גם הן לחזור הביתה בטיסה
קצרה, אולי בהריון.

|דגש| תעשיית הפריה של איש אחד |סדגש|

תוכנית יבוא הביציות שזכתה כבר לשם "תוכנית קפריסין", היא למעשה בלתי
נמנעת בעידן הקפיטלסיטי שבו ההפרטה חלה על הכל, כולל תרומת איברים.
כשנשים בעולם הראשון נזקקות לביציות, תמיד יהיו נשים בעולם השלישי שישמחו
לספק את הסחורה. כל מה שנחוץ זה כמה מתווכים. לב רן, משיח ודור הם הצד
הישראלי. ד"ר יורי ורלינסקי, גנטיקאי ממוצא רוסי, המתמחה בגנטיקה של
העובר, משלים את הפאזל.
האנגלית של ורלינסקי עילגת, אבל לא צריך לטעות: מדובר בגנטיקאי בשיעור
קומה עולמי שהוא גם איש עסקים לא רע. מאז שהיגר לארצות הברית הספיק
להקים את המרכז לגנטיקה של הרבייה בשיקגו, שם מתבצעים טיפולי הפריה
חוץ גופית וגם אבחונים קדם הפרייתיים של מחלות גנטיות קשות. ורלינסקי
עומד גם בראש קבוצת מדענים בינלאומית שעוסקת בגנטיקה של לפני ההפריה.
בתוקף עבודתו בתחום הזמינה אותו ממשלת קפריסין להקים בתחומה מכון לאבחון
אנמיה חרמשית - מחלת דם תורשתית השכיחה בקרב תושבי האי.

הקליניקה שהקים שם, בהזמנת הממשלה, מורשית לבצע אבחונים בלבד בשביל
הנשים הקפריסאיות. אבל נשים שאינן קפריסאיות יכולות לקבל שם כל טיפול
אחר. לד"ר ורלינסקי יש גם כמה מרכזים להפריה חוץ גופית בברית המועצות
לשעבר, למשל, באוקראינה ובילורוסיה. כך, כשהוא מדלג בין שלוש יבשות,
בין העולם הראשון לשלישי, ורלינסקי הוא מעצמת פוריות של איש אחד: יש
לו הטכנולוגיה, יש לו הידע, ויש לו גם את המשאבים האנושיים: ביציות,
זרעים ורחמים להשכיר.

בארצות הברית החקיקה הפדרלית בנושאי הפריה דלה עד אפסית, ושם מציע ורלינסקי
בדיוק מה שמציעים מומחים מתחרים בשוק החופשי - תרומת ביצית בסכום צנוע
של כ-2,500 דולר. בקפריסין, לעומת זאת, ורלינסקי עומד לספק לנשים הישראליות
שירות יחודי, קרוב לבית, שיפתח להן אפשרויות חדשות לגמרי. אם הכל יתנהל
כמתוכנן, תופעל תוכנית קפריסין ממש בתוך כמה שבועות.

|דגש| איך נולדה תוכנית קפריסין |סדגש|
תרומת ביצית היא פרוצדורה חדשה יחסית בתחום ההפריה, בסך הכל בת כחמש
עשרה שנים. היא מציעה פתרון לנשים שסובלות מבעיות פוריות בשל העדר ביציות,
או העדר ביציות שניתן להשתמש בהן, בעיקר על רקע טיפולים כימותראפיים
או כריתת שחלות. נשים כאלה זקוקות לתרומת ביצית, שאותה מפרים בזרע בן
הזוג בהפריית מבחנה ומחזירים לרחם. המשך ההריון, אם נקלט, הוא רגיל
לגמרי.

החדרת הביצית המופרית לרחם היא תהליך פשוט, אבל תרומת ביצית היא תהליך
מורכב יותר. התורמות מטופלות בהורמונים הגורמים לשחלותיהן לייצר מספר
גדול של ביציות, במקום רק אחת או שתיים. אחר כך הן מגיעות לבית החולים,
שם מוצאות הביציות בתהליך כירורגי, בדרך כלל לפרוסקופיה. לא מדובר בטיפול
מסוכן, אולם כיוון שבכל זאת מדובר בתהליך פולשני קבע המחוקק הישראלי
בתקנות משנת 87', כי רק נשים העוברות ממילא טיפול להוצאת ביציות רשאיות
לתרום ביצית. כלומר, רק מי שסובלת מבעיות פוריות בעצמה ועוברת הפריית
מבחנה יכולה לתרום ביציות לאשה אחרת.

ד"ר לב רן מעריך כי רק %5 מהנשים העוברות טיפולי פוריות נזקקות לתרומת
ביצית. לכאורה, לא היתה אמורה להיות בעיה של מחסור בביציות. בפועל,
יש בעיה קשה. "שיטות השימור וההקפאה של עוברים הקטינו מאוד את ההיענות
של נשים לתרום", אומר לב רן. "נשים שעובורת טיפולים מעוניינות במרב
הסיכוי להיכנס להריון בעצמן ולכן הן יעדיפו להקפיא עוברים מאשר לתת
ביציות לאשה אחרת. על זה נוספים שיקולים כמו החשש שיש לנשים לתרום ביצית
שתהפוך אחר כך לתינוק של מישהו אחר. במרכזים הרפואיים שאני מכיר, אין
כמעט תרומות".

מצוקת הביציות הגיעה כב