האופרה טורנדוט: חגיגה לעיניים

מאת הרי גולומב

ההצגה היפהפיה הזו היא אולי החוויה החזותית המרהיבה ביותר שראו בימות הארץ הזאת מעולם. לי לפחות לא זכורה חגיגה כזאת של צורות, צבעים ואורות. התפאורה מהממת, עשירה בהפתעות ובדמיון: למשל, כדור הענק במרכז הבמה, המפיק מתוכו הפתעות מדהימות, ובעיקר הופעתה הגדולה מן החיים של טורנדוט עצמה בראש מבנה דמוי-אגס נוצץ ומאיים. אפקטים אלה, ורבים רבים אחרים, משאירים בצופים חוויה לכל החיים, למרות האבסורדיות של העלילה (מעין הכלאה של סיפור הספינקס של אדיפוס עם "עוץ לי גוץ לי"...) והקלישות היחסית של המוזיקה.

האופרה אמורה להיות בעיקר מוזיקה, וכאן עיקר חולשת ההפקה. המלחין פוצ'יני עצמו כתב דקות רבות וארוכות של מוזיקה לא-מעניינת, לא-מלודית, ועתירת צעקנות נבובה, גם אם יש באופרה זו גם שיאים לא מעטים של מוזיקה מרגשת, בעיקר במערכה האחרונה. היו רגעים מעטים מאוד של חוויות מוזיקליות בכלל, וקוליות בפרט, בזימרת הסולנים. מרגשים יחסית היו סבטה וסילייבה ובוריס מרטינוביץ' בתפקידים משניים. לעומת זאת, שני הסולנים הראשיים –– אודרי סטוטלר (טורנדוט) וויטלי טרשנקו (כלאף) –– היו בדרך כלל צעקניים ומגושמים, גם בהופעתם וגם בזמרתם, אף כי לשניהם היו גם רגעים טובים. רוב הזמרים לא דייקו באינטונציה, וההפקה הקולית שלהם היתה לחוצה ומאומצת. המנצח אשר פיש שלט במנגנון האדיר ביד רמה ובוטחת. לעתים נדירות הצליח אפילו להפיק ניואנסים דקים, ובתנאי הבמה הזאת אין לצפות ליותר מזה. גם התזמורת והמקהלה הענקית עלו לדעתי על הציפיות הנמוכות-בהכרח שמעוררת הפקה מוזיקלית במקום זה.

יש לציין במיוחד את ההגברה (גדעון כפן), שהפתיעה לטובה ביעילותה ובדיסקרטית שלה. טוב לדעת שאפשר לשמוע היטב, ולא רק לראות, מופעים רב-מדיומיים כגון זה. ברור שבתנאי המקום אי אפשר למנוע רגעים של חוסר תאום ריתמי. הפתיעה דווקא נדירותם היחסית של רגעים אלה.

תיאום ריתמי מסוג אחר בלט בהיעדרו באופן מעצבן ומתסכל: פקקי התנועה האדירים בדרך לקיסריה, שגרמו לאיחור של שלושת רבעי שעה. כדי לא לקפח את המאחרים שלא באשמתם לא נשמרו זמניה המתוכננים של ההצגה. יש להביא דבר זה על תיקונו בכל דרך אפשרית.

הפקה זו היא מבצע אדיר. ברור שיש פרטים רבים הטעונים שיפור ותיקון. אבל הסך-הכל הוא כה מרשים מבחינה חזותית ובימתית, שמומלץ ביותר להוסיף חוויה זו לאוצר הזכרונות של כל צופה. כל הכבוד לרבים מאוד שעשו במלאכה מורכבת ורבת השראה זו.

פסטיבל ישראל והאופרה הישראלית מציגים בתאטרון הרומי בקיסריה:טורנדוט מאת פוצ'יני; מנצח: אשר פיש; במאי ומעצב: הוגו דה אנה.

הכותב הוא מבקר מוזיקה ופרופסור בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל-אביב, המלמד בחוג למוזיקולוגיה