מה בא קודם, הביצה או התרנגולת?

שאלה זו טרם קיבלה תשובה, אך דבר אחד ניתן לומר בביטחון: בימינו מה שבא קודם הוא הרווח הכספי משתיהן. במשקים המתועשים נחשבת התרנגולת המטילה לאמצעי יצור, מכונה להטלת ביצים, ואין שום התחשבות בצרכיה כיצור חי.
רבים מאתנו אינם מודעים לעובדה, שמאחורי הביצה שקונים בסופר מסתתר עולם של סבל קשה ומתמשך. אורח החיים הטבעי של תרנגולת הנו חיים בלהקות (מבנה חברתי הכולל תרנגול וכמה תרנגולות), בניית קינים להטלת ביצים, אמבטיות חול, הליכה, ריצה והתעופפות. כל זה נשלל מהתרנגולת מתוך שיקולים כלכליים. ברוב המקומות מוחזקות תרנגולות מטילות בלולים תעשייתיים: בכלובי מתכת צרים המאורגנים בשורות ארוכות ובמספר קומות. השטח המוקצב לכל תרנגולת הוא כגודלה של מרצפת קטנה, 20 על 20 ס"מ: היא אינה יכולה אפילו למתוח את כנפיה. רצפת הכלוב היא רצפת רשת אלכסונית: כך אין צורך להשקיע בניקוי הכלובים(הפסולת נופלת דרך הרשת) או באיסוף הביצים(שמתגלגלות על הרצפה המשופעת ודרך חריץ אל מחוץ לכלוב). רשת הברזל גורמת לתרנגולות רבות לפציעות ולעיוותים ברגליים. על מנת להגדיל את תפוקת הביצים ביממה, יומה של התרנגולת מוארך בצורה מלאכותית ע"י תאורה ל-17 שעות. בתנאים רגילים, תרנגולת העומדת להטיל מחפשת מקום מוסתר ומוגן, ומקימה בו קן. במקום זה היא מתכנסת בתוך עצמה כשעה טרם ההטלה. בלול התעשייתי אין לתרנגולת שמץ של פרטיות או תחושת הגנה בעת שהיא מטילה את ביצייה - והיא עושה כן כ-300 פעמים בשנה, כמעט מדי יום. קונארד לורנץ מתאר את ההטלה בתנאים אלו כעינוי הקשה ביותר עבור התרנגולת בלולים התעשייתיים. לעתים, התסכול הרב שנוצר כתוצאה מתנאים אלו בא לידי ביטוי בפיתוח אגרסיביות: ניקור הדדי ואף קניבליזם. על מנת למנוע את נזקי הקרבות בין התרנגולות, נוהגים המגדלים לקטום להן את המקורים עוד בעודן אפרוחים. הקיטום נעשה באמצעות להב מלובן, והוא מכאיב וטראומטי, שכן קיימים עצבים ברקמת המקור. הקיטום מונע מהתרנגולת ביצוע פעולות טבעיות, כגון ניקור, ניקוי הנוצות ואכילת גרגירים. קיטום לא מוצלח עלול להקשות על התרנגולת לאכול במשך כל חייה. הליך אחר הבולט באכזריותו הוא ה"נשירה הכפויה". באופן טבעי, מדי שנה משירות התרנגולות את נוצותיהן ומצמיחות נוצות חדשות. תהליך זה נמשך חודשיים - שלושה, במהלכם אין התרנגולות מטילו. כדי לזרז את הנשירה, ולחדש את ההטלה במהירות, המגדלים מפסיקים את התאורה בלול ומונעים מהתרנגולות מזון ומים משך 7-10 ימים. תרנגולות חולות וחלשות אינן עומדות בכך ומתות. תוצאה זו אף היא רצויה למגדלים, שכן מדובר בתרנגולות שתפוקתן נמוכה.
חייהן של התרגולות המטילות נמשכים בדרך כלל כ-16 חודשים. מעבר לגיל זה פוחתת תפוקת הביצים, והחזקתן אינה כלכלית. בגיל זה הן נשלפות באגרסיביות מכלוביהן(בבדיקות שנערכו בבריטניה נמצאו שברים בעצמותיהן של %98 מהתרנגולות) ומובלות אל מותן. את חלקן דוחפים לארגזים, אחרות נדחסות זו על זו במכלים גדולים. יש מי שיישחטו וישמשו בתעשיית הבשר: בארץ השחיטה היא כשרה, ועל התרנגולת להיות בהכרה מלאה בשעת השחיטה. אחרות מוצאות את מותן בחנק או בחום במכלי הענק, מושלכות למזבלות ואף נקברות בחיים.
החקלאים פיתחו זנים שונים של תרנגולות. זנים מסוימים יועדו לפיטום: אלו הם זנים הגדלים ומשמינים במהירות. האפרוחים גדולי הגוף שרגליהם בקושי נושאות אותם הם אידיאליים לתעשיית הבשר. הזנים ניחנו בתכונות אלו. אפרוחים זכרים מזנים אלו הם ה"זבל" של התעשייה. הם לא יטילו ביצים, ואין זה כלכלי לגדלם לבשר. מיד לאחר בקיעתם הם מושלכים בעודם בחיים זה על גבי זה לארגזים או לבורות. אלו שבתחתית נמעכים למוות או נחנקים. אלו שלמעלה ממתינים חסרי ישע למוות מרעב, מהתייבשות או מקור. יש מקומות בהם האפרוחים ה"מיותרים" מומתים בשריפה, ולא פעם הם מושלכים לגווע במזבלות. מדי בוקר מתים בארץ 15,000 אפרוחים, שאיש אינו חפץ בהם. זהו המחיר של ביצת עין או ביצה מקושקשת. לא תשמעו על כך בחדשות. אבל הם שם. כל יום.
יש ביכולתנו להציל, ולו כמה מהאפרוחים האלו. למדגרות אין מניע כלכלי להתנגד לכך שאנשים יבואו וייקחו אותם. כל שנחוץ הוא שטח מתאים להחזקתם, נכונות לטפל בהם ורצון טוב. אם יש לך אפשרות כזו, ניתן לפנות לאחת המדגרות ברחבי הארץ (ניתן לאתרן בספר טלפונים או בעזרת אנונימוס).
ישנן ביצים שמאחוריהן מסתתר פחות סבל. הכוונה היא לביצים האורגניות, ובמיוחד ל"ביצי החופש". ניתן למצוא אותן בחנויות טבע, ולרוב גם בסופרמרקטים. במשקים המייצרים "ביצי חופש" התנאים הם טובים יותר. התרנגולות זוכות לחופש יחסי ולמזון בריא יותר. הן אינן מוחזקות בכלובים, ויש להן יכולת לבצע, ולו באופן חלקי, פעולות טבעיות שונות. עם זאת, גם המשקים האלו אינם מספקים לתרנגולות את מלוא התנאים הטבעיים. גם במשקים אלו תסיימנה התרנגולות את חייהן על פי רוב בשחיטה. לכל משק אורגני אופן גידול משלו, ולכן מומלץ לקנות ביצים המסומנות כביצי חופש או לטלפן ולברר מהם תנאי הגידול לפני שמחליטים לקנות. שם המשק ומספר טלפון מופיעים על גבי כל אריזה. ביצי חופש הן מעט יקרות יותר, אך הן הומניות יותר, וגם מבחינה בריאותית הן עדיפות על ביצים רגילות. ואם כבר מזכירים בריאות: כבר מזמן גילו שביצים אינן בריאות כפי שחשבו פעם. זאת גם בשל המזון העשיר בכימיקלים ובחומרים אנטיביוטיים, שהתרנגולת ניזונה ממנו בלולים התעשייתיים, וגם בשל הריכוז הגבוה של כולסטרול: בחלמון ביצה אחת יש 250 מ"ג כולסטרול. כידוע, כולסטרול מגביר את הסיכון לחלות במחלות לב. בנוסף לכך הראו מחקרים, כי הסיכון ללקות בסרטן השד גבוה פי 2.86 בקרב נשים שאכלו ביצים מדי יום. בביצים עלול גם להימצא חיידק הסלמונלה, הגורם לשלשולים, לחום גבוה, לדלקת פרקים ואף למוות. בארצות הברית בלבד נפגעים מחיידק זה בין 800 אלף ל-4 מליון בני אדם בשנה. תוכניות בריאות בארצות הברית ובעולם מייעצות לציבור להפחית את צריכת הביצים.
בארץ עשה משרד הבריאות ניסיון לצמצם את צריכת הביצים, ך הוא נאלץ