במאמר זה והבאים בסדרתו אנסה להתחקות אחר מקורות הגישה הרודנית שלנו כלפי בעלי החיים. מכיוון שהתירוצים של דורות קודמים בגישתם המנצלת כלפי בעלי החיים אינם משכנעים אותנו כיום, בהתבססם על אמונות והנחות קדומות(הנתמכות בדת ומטאפיסיקה), יהיה זה אך מקובל להדגים כיצד תירוצים אלה שימשו הוגי דעות ומסורות קדומות להסוואת האינטרס העצמי והבולט שיש לבני האדם ביחסם העריץ כלפי בע"ח. אם על ידי הדגמה זו ניווכח כי דורות קודמים פעלו על פי גישות שהם ראו כנכונות וטבעיות, ואנו רואים בהן תירוצים אידיאולוגיים להנצחת התנהגות אנוכית ומנצלת כלפי בעלי החיים - אזי יהיה זה מן הראוי שנביט גם אנו בספקנות בתירוצים וצידוקים שאנו מעלים, כדי להנציח את יחסנו כלפי בעלי החיים, שנראה לנו הוגן וטבעי לחלוטין.
שתי הגישות המוקדמות ביותר בעולם המערבי, שאנו יכולים לראות בהן את מוצא התרבות המערבית הן היהדות(התנ"ך, הברית הישנה) והיוונית. היו תרבויות רבות נוספות במערב, אך רובן לא השאירו את חותמן על תרבותנו(על אף שחלקן גדולות ומכובדות, כמו המצרית, הבבלית והפרסית). אפתח בקדומה והמוכרת לנו יותר, הלא היא היהדות. כבר בבראשית א' האדם נוצר כעליון מכל בעלי החיים, בכך שהוא בצלמו ובדמותו של האל(פס' 26-27) ולהם הזכות לכבוש את הארץ ולרדות בכל בעלי החיים(פס' 28). למרות הרודנות שניתנה לאדם, נאסר עליו לאכול בעלי חיים והמזון היחיד היה מן הצומח(פס' 29). אך המצב משתנה מרגע נפילת האדם(בו אגב אשמים אישה ובע"ח-הנחש) וכבר בגרוש אדם וחווה מגן עדן, מלבישם אלוהים בכותנות עור(בראשית ג', 21). הבל כבר גידל צאן ואף אלוהים העדיף את מנחת הבשר שלו על פני מנחתו הצמחונית של קין(בראשית ד', פס' 4). לנוח ובניו, לאחר המבול, כבר הרשה אלוהים לאכול מכל החי והצומח(בראשית ט', פס' 3). כאן מתחיל שלטון האדם בבעלי החיים לכלכלתו, כפי שאנו מכירים אותו פחות או יותר כיום. על אף זאת, נזכרים במקומות רבים בתנ"ך עדויות ודרישות לחמלה מסוימת כלפי בעלי החיים, כשהבולטת בהן(אך אוטופית) היא בחזונות ישעיהו, על עולם צמחוני בו גם החיות הטורפות יוכלו עשב וכעסו על זבחי השווא הרבים של בני ישראל. ניתן לסכם את הגישה התנכית ככזו המציבה את האדם הרבה מעל כל החיות בחשיבותו, כשהן נתונות לרודנותו. אך רודנות זו היא נדיבת לב יחסית, ולעתים נרמזת בה אחריות לניהול הכפופים לאדם(בע"ח).
הגישה המאוחרת יותר היא היוונית. זאת נחלקה לשתי גישות ביחסה לבעלי החיים, כשהאחת מתקשרת עם הפילוסוף-מתמטיקאי פיתגורס(כן, כן - זה עם המשפט) והשניה עם תלמידו של אפלטון, הפילוסוף הנודע, אריסטו. פיתגורס הקים את אגודת הצמחונים הראשונה כבר במאה ה-6 לפני הספירה, יש הטוענים על בסיס אמונתו בגלגול נשמות. אך טיעוניו נגד רצח(כדבריו, על פי אובידיוס) בעלי החיים המשרתים אותנו, כמו השור שסוחב מחרשה והכבשה שנותנת צמר וחלב(בימי קדם העדיפו חלב צאן על בקר), מצביעים על הגיון מוסרי מגובש יותר. פיתגורס אסף סביבו בעיקר בני אצולה(אגב, גם נשים נכללו בה כשבתקופה זו לא נחשבו לאזרחות), והשילוב של הטפה לצמחונות(שגם כיום מכניס לתוקפנות מספר אוכלי בשר) ובני אצולה, הביא לכך שאספסוף שהוסט כנגדם, ערך ברובם לינץ' - כנראה שפיתגורס היה מן השורדים, אך בכל מקרה הגיע הקץ לאגודתו רק המאה ה-4 לפני הספירה. אריסטו, שתמך בשעבוד בעלי החיים לכל מטרות האדם, עשה זאת תוך אמונה שגם בני אדם הם בעלי חיים בעצמם, אם כי נבונים יותר. כדי להבין את הגיונו המוסרי של אריסטו, כדאי לדעת שאריסטו גם תמך בעבדות, והאמין שלא רק שהיא טבעית, אלא אף שזה לטובת העבד שיהיה נשלט. אדגיש שבאותה תקופה לא היה פסול בתמיכה בעבדות, על כן אני מביא עובדה זו רק כדי להסביר את הגיונו המוסרי של אריסטו, שהביא אותו גם לתמיכה בעריצות האדם בבעלי חיים. זו דרכו של עולם על פיו, שבעל החיים הנבון ישלוט בפחות נבונים ממנו, ויתכלכל על חשבונם. גישת אריסטו, מה גם שהיא המאוחרת מבין השתיים(המאה ה-4 לפני הספירה), היא זו שהובילה,מן הסתם,את הגישה הכללית - שכן היא משררת את האינטרסים והנוחות של בני האדם ומצדיקה אותם מוסרית. לסיכום הגישה היוונית, אנו רואים שהיו בה קבוצות יוצאות דופן שלא היו קיימות ביהודית, שפסלו את עריצותו של האדם על בעלי החיים האחרים, בעיקר בזכות להרוג לשם מזון(או "רצח" על פי הטפות פיתגורס). מעבר לכך אנו רואים שגם התומכים בעריצות האדם, עושים זאת מתוך אמונה, שהאדם אינו נעלה בקדושתו משאר בעלי החיים, אלא רק בתבונתו ומחשבתו - קרבה זו מאפשרת, כביכול, לסגור את הפער שקיימה היהדות לגבי יחסי הגומלין בין בני אדם לבעלי חיים אחרים.
המשך יבוא...
מקורות:
1. פיטר סינגר,1990 1975)1995) :"שחרור בעלי החיים".מתרגם: שמואל דורנר. הוצאת "אור עם",1998.
2. ו. א.קולדוואל וא. ה.מאריל, 1963: "קורות העולם". מתרגם: דניאל שר. הוצאת "מסדה".
3. יעקב אבישי, 1964)1960): "אלף אישים". הוצאת "עמיחי".
4. ענבל המאירי, 1997: "אגודת הצמחונים הראשונה". מתוך "קול החי"(כתב עת לזכויות בעלי חיים של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים). גליון 10, ע"מ 18.
(וכמובן) 5. התנ"ך.
היסטוריה של רודנות - "וירא כי טוב"?
29.7.2001 / 3:10