מקומדיות רומנטיות לתיאטרון פוליטי

^^קומדיות רומנטיות (1)^^
27/5/2000 1:11
שוש, הנה אתגר בשבילך
גיורא
gir_ir@inter.net.il


שוש ) וכל מי שרוצה), הנה אתגר . נסי לחשוב בשבילי על קומדיות רומנטיות טובות שנכתבו עבור התאטרון ב-בואי נאמר, שלושים השנים האחרונות (לא, ניל סיימון לא הולך. מדובר בקומדיות סנטימנטליות. אם את מצליחה לחשוב על קומדיות מהז'אנר הזה שנכתבו בעברית, ובכן, הוכתרת בזאת כמצילת היום.
גיורא

^^קומדיות רומנטיות (2)^^
27/5/2000 12:32
שוש אביגל

הי גיורא,
כדאי שתיתן דוגמה או שתיים למה אתה מתכוון. אגב, סביר שמקוריות עבריות כאלה תתקשה למצוא, צריך קודם שקט נפשי במדינה לפני שכותבים לנו קומדיות רומנטיות, לא?
שוש

^^קומדיות רומנטיות (3)^^
29/5/2000 4:52
ד"ר אביגייל, קומדיות רומנטיות מתרחשות
פועל במה

ברחובות, בפאבים, במשרדים ובחדרי השינה, דבר יום ביומו, בהתעלם ממדד השקט הנפשי במדינה. האם מחזאי חייב תמיד להיות מחוייב לקיום ה"נכון" של הקולקטיב לפני שהוא מתפנה לעסוק ב"זוטות"?


^^קומדיות רומנטיות (4)^^
29/5/2000 12:12
שוש אביגל

הצדק איתך, במאה אחוז. קומדיות רומנטיות אכן מתרחשות - בחיים, וגם בקולנוע. בתיאטרון - הרבה פחות, אם בכלל, ובתיאטרון הישראלי בכלל לא. ויש לכך סיבות. חלקן קשורות לעצם מהותה של הכתיבה הדרמטית (צריך קונפליקט מושחז וזה לא עובד טוב עם הסגנון של ^^מאג ראיין ו,נדודי שינה בסיאטל^^"). אשר לארצנו הקדושה - אכן עוד לא השתחררנו לגמרי מאימת הקולקטיב, והלגיטימציה לעסוק בפרט ובבעיותיו הקיומיות הארציות היא די חדשה. עוד לא קמו לנו המחזאים שכתבו על הרומן של הזוג הצעיר שנפגש במסע להודו. הדרמה הישראלית עוסקת בקולקטיב גם כשהיא עוסקת ביחיד (ראה למשל מחזה של הלל מיטלפונקט בשם "פירוד זמני" שבו זוג נשוי העסוק בבעיות נישואיו מבלה סופשבוע בבית מלון ובמקום לדבר על עצמם מדברים על האינתיפאדה.
לעניין זה כדאי לך לקרוא את המאמר שהכנסתי לקהילה" בזכות הנורמליות" ויש לו גם כמה תגובות מעניינות. כמו כן בספרו החדש של אבי עוז "התיאטרון הפוליטי" הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן בעיקר עמ' 9-41, 272-320.
אשמח מאוד אם תכתוב לנו מאמר קצר עם דעתך על הנושא ונכניס לקהילה.
אגב, שמי אביגל ולא "אביגייל".
צ'או
שוש

^^קומדיות רומנטיות (5)^^
תודה, ד"ר אביגל, אני אקרא
29/5/2000 14:28
פועל במה

תודה, ד"ר אביגל, אני אקרא, ואם אחוש שיש לי משהו משמעותי להוסיף או להעיר אני אשמח לכתוב.

ואני כבר יכול לומר לך, באיזה משקפיים אני הולך להתבונן בכתוב, מה יעמוד לנגדי כל העת.
מה שבין תיאטרון לספרות.
הספרות עוסקת המון המון בבעיות פרט, כאילו אין פוליטיקה, כאילו אין קולקטיב, כאילו נהיינו באמת נורמליים. התיאטרון הרבה פחות.

מדוע? את זה אני מקווה למצוא שם.
אולי בגלל שיצירת תיאטרון דורשת השתתפות של כמה יוצרים (מחזאי, במאי, שחקנים) וספר נכתב על ידי אדם בודד?

אבל אני מקדים את המאוחר.


^^קומדיות רומנטיות (6)^^
קראתי את "בזכות הנורמליות"
29/5/2000 15:19
פועל במה

לא, של יהושע, שלך, ואת התגובות, ואני מכין משהו, כתגובה.
הערה: נראה לי שזה אחלה פורום.


^^קומדיות רומנטיות (7)^^
אני לא כל כך בטוחה שאתה צודק בעניין הספרות
30/5/2000 0:17
יעל
Zaglembia@mail.com
-----------------------
הספרות הישראלית החדשה גם היא עוסקת בבעיות הכלל דרך בעיות הפרט, אם כי כמו שהזכרת, הרבה פחות מהתאטרון. וכאן ניתן להזכיר כמעט כל סופר של עמוס עוז, א.ב. יהושע, ועוד סופרים ישראלים "קלאסיים", וגם ספרים של צעירים יותר - סביון ליברכט, שהם סמיט, אפילו לימור נחמיאס...

אבל נחזור לענייננו - ההתעסקות של התאטרון בסוגיות הכלליות יותר בישראל נובעת בחלקה, לדעתי, מהיות ההצגה מתרחשת כאן ועכשיו, לנגד עינינו, כאשר בזמן ישיבתנו באולם ממשיך בחוץ העולם הישראלי לעסוק בנושאים המוצגים על הבמה. אני תופסת את הכתיבה הספרותית כמכוונת יותר אל הטווח הארוך, לכן קל לה יותר לעסוק בפרט, אשר בעיותיו - בואו נודה בכך - נשארות דומות לאורך השנים: חיפוש אהבה, מסגרות משפחתיות, פרנסה...
הכתיבה הדרמטית נובעת מתפיסת התאטרון כמשקף של המציאות, לכן היא"עדכנית" יותר בנושאיה, ולכן קשה כל כך להציג בתקופה את מחזות של תקופה אחרת (להזכיר את 'מדיאה' של הבימה? נסיון כושל לאמירות רלוונטיות באמצעות מחזה קלאסי. איזה בזבוז של רעיונות במה יפים!)

^^קומדיות רומנטיות (8)^^
הי, יעל, קראתי מה שכתבת, ואני עוד חושב על כל העניין.

30/5/2000 11:56
Jed

^^קומדיות רומנטיות (9)^^
הפרטי והקולקטיב בתיאטרון שלנו
30/5/2000 15:46
ד"ר שוש אביגל

יופי, אז הגענו מקומדיות רומנטיות ללב ליבה של אחת הבעיות המהותיות ביותר של התיאטרון בכלל ושל הישראלי בפרט. למה הנטייה הזאת לעסוק יותר בקולקטיב מאשר בפרט?
יש כמובן הרבה יותר מתשובה אחת, ואני נהנית לקרוא את תגובותיכם. אולי נוסיף לכך יוצרים-אורחים פה ושם.
בכל אופן, אחת הגישות היא, שהתיאטרון הוא האמנות "החברתית" ביותר ולכן גם נוטה לעסוק בנושאים חברתיים, ואם בכלל בפרט - הרי במצבו כמי שניצב מול הקולקטיב - בתוכו, לצידו, נגדו וכדומה.
כל אירוע תיאטרוני הוא אירוע חברתי המבוסס על איזושהי הסכמה-אמנה חברתית. עצם הנכונות של קהל להתכנס במקום נתון, בזמן מוכתב, ו"להאמין" שמה שקורה מולו (על הבמה או על הריצפה, לא חשוב,) הוא לגיטימי כמציאות בדיונית - עצם הסיטואציה התקשורתית המחייבת הזאת הופכת את התיאטרון לאירוע חברתי.
לעניין זה מעניין לעיין בספרו הוותיק של אורי רפ על הסוציולוגיה של התיאטרון (הזדמנות - שבוע הספר בקרוב!) ובכלל בספרים על סוציולוגיה ואנתרופולגיה של אמנות כמו של יוהאן הויזינגה "האדם המשחק "או ארנולד האוזר – "היסטוריה חברתית של האמנות והספרות". הכל קיים בעברית.


^^קומדיות רומנטיות (10)^^
תודה
30/5/2000 17:40
פועל במה



^^קומדיות רומנטיות (11)^^
אני לא