חשבוניות פיקטיביות

המשיב סירב להכיר בדרישת המערערת לנכות משומת המס שלה את מס התשומות שנרשם בחשבוניות מס שקיבלה, בטענה כי החשבוניות בדויות ואין מאחוריהן עיסקאות אמת.

המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא תוקפן של הודעות שגבה המשיב, אשר נותניהם לא זומנו לבית המשפט ועל כן לא נערכה חקירה נגדית מטעם המערערת.

כבוד השופט ריבלין קבע כי בהתאם להוראת תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור) התשל"ו - 1976, בית המשפט מוסמך לבסס את מסקנותיו גם על דברים שמסר אדם בחקירה שנערכה לו במשרדי מע"מ, מחוץ לכותלי בית המשפט, והמשיב רשאי להסתמך על הודעה שכזו חרף היותה עדות שמיעה במשפט.

יחד עם זאת, אף שהעדות מותרת משקלה מושפע מן העובדה שהמשיב אינו מעמידה במבחן החקירה הנגדית. במקרה זה פסק השופט כי יקשה לסמוך על ההודעות לבדן לצורך קביעת ממצאים.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא מהימנותן של החשבוניות שהוציאה המערערת. עפ"י סעיף 132 לחוק מע"מ נטל הראייה מונח על שכם המערערת. נטל הראייה ונטל השכנוע רובצים על הטוען כי ניכה מס תשומות עפ"י חשבוניות מס.

לצד כלל זה קיימת הוראה מיוחדת בסעיף 83(ד) לחוק מע"מ הקובעת כי חובת הראייה היא על המערערת, אם הדו"ח אינו נתמך בפנקסי חשבונות שנוהלו כדין.

במקרה זה, השופט אינו מכריע האם מדובר בשאלה פנקסית כיוון שבכל מקרה הרים המשיב את נטל הבאת הראיות והוכיח שהחשבוניות בדויות.

הערעור נדחה