התפרצות מזי"א

מאת: ליבנה נרי
פורסם בהארץ בתאריך: 02/06/2000

עדנה מזי"א היא אשה שיש לה הכל, כל כך הרבה יש לה עד שהיא זקוקה לשני חיים. בחיים א' מזי"א היא עכבר העיר, הדבר הכי תל אביבי שאפשר לדמיין, בעיקר אם אתם לא תל אביבים. בכל בוקר היא רואה את תל אביב מגובה של מעוף ציפור, מהמרפסת הזעירה המחוברת לדירת הסטודיו שלה, המעוצבת בצבעי אפור תעשייתי וצהוב ובקפדנות מוחלטת עד כדי כך שהיא אנונימית כמו חדר במלון יוקרתי. בחיים אלה, החיים האמיתיים שלה מתרחשים בחוץ - בתיאטרון, בבתי הקפה, בברים, עם חברות ואצל חברות. חזקה, אסרטיווית ומודעת היטב לצרכיה שלה, מזי"א היא מין אשה לבדה המנהלת חיים מהסוג שנשים נשואות נוהגות להתקנא בו. אשה עסוקה מאוד, מכורה למים מינרליים, מעשנת בזהירות, הטלפון הנייד שלה איננו פוסק לצלצל, תמיד יש לה זמן ועצה לחברות.
אבל מזי"א חיה גם בעולם מקביל. בחיים ב' מזי"א היא ההוכחה החיה לאפשריותם של נישואים מאושרים, שלאחר שהם צולחים את מכשולי החיים, הבדלי ההשקפות ומריבות האוהבים, הם נהיים לחברות אמת ולאהבה שקטה שכבר איננה טעונה הוכחה. בחיים הללו מזי"א נשואה לחבר הכי טוב שלה וביחד הם מממשים את החלום הישראלי על החיים בכפר, בבית גדול עם גינה, וילדים.
עד לפני חמש שנים היא חיה בנהלל ועכשיו היא גרה בתמרת, יישוב כפרי מעל נהלל. את צעדות הבוקר שלה בחיק הטבע היא עורכת עם בעלה יואב, מדריך טיולים וחקלאי במקור, בן נהלל וטייס קרבי בעברו. יש לה שני ילדים, הבן סטודנט, הבת חיילת. בתמרת היא חיית בית. היא יושבת בחדר וכותבת. את פירות עמלה היא קוצרת בעיר.
מזי"א היא המחזאית הישראלית המצליחה ביותר (וזה כולל מחזאים גברים) הפועלת כיום. המחזה שכתבה לתיאטרון חיפה, "משחקים בחצר האחורית", כבר הוצג יותר מ-800 פעם, וכך גם "המורדים" שכתבה לתיאטרון הקאמרי. גם "סיפור משפחתי" ו"וינה על הים" זכו לשבחים ולהצלחה קופתית. היא גם במאית מצליחה:
"חברות הכי טובות" שביימה לפי מחזה שכתבה ענת גוב, חברתה הכי טובה (אחת מתריסר חברות הכי טובות שיש לה ורשימת ההמתנה המתארכת עדיין פתוחה), הוא להיט ענק. בקרוב תתחיל לעבוד עם גוב על "ליזיסטרתא 2001", ואין שום סיבה לחשוש שמא לא תשוחזר הצלחת שיתוף הפעולה הקודם בין השתיים.
ברשימת ההצלחות של מזי"א ישנם גם רב מכר שכתבה, הרומן "התפרצות X", כתיבת המונולוג והמערכונים ל"לילה גוב", כתיבה ל"זהו זה", כתיבת תסריטים לסרטים שביים עמוס גוטמן המנוח וקריירה אקדמית בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
עכשיו החלו בקאמרי הצגות הבכורה של "הורדוס", מחזה שמזי"א כתבה וגם ביימה. זהו בו בזמן גם מחזה היסטורי, שמבחינת מספר הדמויות ועלילות המשנה הוא נפתל כמו טרגדיה שייקספירית או טלנובלה, גם הצגה שמבחינת העיצוב נראית לרגעים כמו תיאטרון מחול, גם מחזה שמבחינת התכנים הוא לגמרי בן זמננו, גם הצגה יפה לעין כמו סרט קולנוע של דייוויד לינץ' וגם הצגה שיש בה סתם רגעים כיפיים. למשל, מבט מקרוב על ישבנו החשוף, השרירי והמאומן היטב של גיל פרנק, המשחק בתפקיד הורדוס, טנגו מקסים שהלחין אלון אולארצ'יק ומשמש להצגת דמותה של קליאופטרה (לימור גולדשטיין), המעוצבת בדמות פצצת סקס, וקולקציה מרהיבה של בגדים לבנים ודקיקים במראה כפרי-אתני (החשמונאים), בגדי ערב אקסטרווגנטיים בהשראת אופנת המועדונים (קליאופטרה ומשפחת הורדוס) ובגדים שחורים במראה אורבני לסתם דלת העם.
לא פחדת מהפרויקט המגלומני שלקחת על עצמך, גם לכתוב וגם לביים מחזה כל כך מורכב?
"לא פחדתי כי לא חשבתי על זה. לפני כמה שנים היתה לנו פגישת מחזור של כל מי שלמד איתי ביחד בחוג לתיאטרון וכל אחד אמר משהו על מישהו שלמד איתו. דינה צבי, בת המחזור שלי שכיום היא במאית קולנוע, אמרה עלי: 'עדנה קוטלוביץ' היתה קודם עושה וגם אחר כך לא חושבת'. זה די מתמצת אותי ואת החיים שלי. אז קודם עשיתי את 'הורדוס' וגם עכשיו אני לא חושבת על איך היה לי האומץ, אבל יכול להיות שאם הייתי חושבת מראש הייתי קצת מפחדת".
נישואים פיקטיוויים את פריצתה המטאורית לתחום העשייה התיאטרונית ביצעה מזי"א רק לאחר שעברה כבר את גיל 40, מושבניקית ואם לשני ילדים צעירים. "זה קרה אחרי שישנתי", היא מתארת את השינוי בסגנונה, שכמו במחזותיה, נוטה תמיד ללשון המעטה.
"פתאום התפקחתי. כל המחזות שלי וגם הספר שלי עוסקים בהתפקחות. ב'הורדוס' יש משפט שאומרת לו אשתו מרים, שבעצמה עוברת במהלך המחזה סוג של התפקחות, 'אתה יודע מה העונש על עיוורון? פיקחון', והפיקחון שלי הוא העונש שנגזר עלי על שנים של עיוורון".
למה היית עיוורת? ממה היית צריכה להתפקח?

"הייתי שקרנית פתולוגית, חייתי שנים בתוך הכחשה נוראית. הצלחתי להכחיש לעצמי את מחלת הסרטן של אמא שלי, שאמנם הוסתרה ממני אבל הכתובת היתה על הקיר באותיות קידוש לבנה ואני הצלחתי לא לראות אותה. הייתי ממציאה כל מיני סיפורים. למשל, הערצתי מאוד את טרנס סטמפ ואת 'תיאורמה' ראיתי אולי מאתיים פעם, תמיד בהצגות יומיות ולבד. עם ההורים שלי הייתי נוסעת כל שנה לאנגליה, אז באחת הפעמים כשחזרנו מהחופש סיפרתי לחברות שלי שגם פגשתי את טרנס סטמפ, דברים כאלה. המצאתי אחות ואמרתי שהיא חיה באמריקה, בהוליווד כמובן. צרויה (שלו, עוד אחת מחברותיה הכי טובות) אומרת לי, כל הזמן את כותבת על אחיות. באמת, גם בהורדוס כתבתי תפקיד חשוב לאחותו של הורדוס, שלום. בעצם, התחלתי לבנות את המחזה מתוך ניסיון לבדוק את מערכת היחסים של הורדוס עם אחותו. אחר כך עניינו אותי היחסים של אשתו מרים עם אחיה אריסטובולוס. אני חושבת שהנושא של אחים העסיק אותי מאוד מאז שהייתי ילדה קטנה, כי חסרה לי מאוד האינטימיות הזאת, המובנות מאליה שבין אחים, יחסים בלי מסיכות, דברים שחסרו לי כבת יחידה".
מזי"א נולדה בצפון תל אביב לאב עורך דין. אמה, שבאה לארץ בשנת 38', היתה פעילה בלח"י. "הסיפור שגדלתי עליו היה שהיא, שאגב היתה יפה מאוד, התאהבה בבחור שהיה בלח"י והיה ביניהם סיפור אהבה גדול מאוד ואז, מכל מיני סיבות, אולי בגלל הבריטים, היא היתה ח