ילדים אל מול החיזבאללה

מאת: אסף לוי

באפריל 74' פרצו מחבלים את גדר הגבול עם לבנון וחדרו לקריית שמונה. הם פנו לבית הספר יאנוש קורצ'ק שהיה ממוקם בפאתי קריית שמונה של אז, אולם באותו היום - חופשת חג הפסח - היה בית הספר ריק. לכן פנו המחבלים לבתים הסמוכים, ורצחו 18 איש, ביניהם ילדים ושני חיילים.

תלמידי בית הספר קורצ'ק כיום נולדו למציאות שונה לחלוטין אולם הפנימו היטב את הפחדים והחששות. "אני לא שמחה שצה"ל יצא מלבנון", אומרת רות, תלמידה בכיתה ג' 2. "כי עכשיו המחבלים ממש קרובים לבתים שלנו. אני מפחדת שמחבלים יבואו לקריית שמונה ויעשו חדירות כמו פעם, לפני שהצבא היה בלבנון". גם אסף, תלמיד אותה כיתה מפחד. "אפילו אם תהיה גדר גדולה ויהיה קשה לעבור אותה, אז הם יבואו בגלשן אוויר. אם נסראללה יגיד להם אז הם יעשו הכל כדי להרוג אותנו. זה מפחיד". "כל פעם שיש אזעקה הידיים שלי רועדות. אתמול ושלשום לא יכולתי להירדם, ועכשיו אני גם מפחדת שיבואו מחבלים ויהרגו אותנו" סיפרה עדי מאותה הכיתה. "נסראללה גם אמר שהוא ישלח עלינו ימים קשים ושחורים, ואבא שלי תמיד אומר שמה שנסראללה אומר הוא גם מקיים".

גם הילדים המנוסים יותר, תלמידי כיתה ו', ידעו חוויות דומות. נדב מספר על השכנים שבתיהם נפגעו מקטיושות, שלי מספרת שהיא פוחדת לישון לבד בלילה ורק הודיה שמחה על הנסיגה. "אני סומכת על צה"ל שיידע לעשות הגנה טובה, ושלא יהרגו יותר חיילים". בתגובה לדבריה מתפרץ אורי ואומר: "מחזירים להם את כל השטח בלי שום דבר, רק בשביל שלום, וגם זה לא בטוח".
שגרת החיים של הימים האחרונים כבר מציקה: "במקלטים ממש לא כיף, יש שם עכברים, וג'וקים ונמלים ואין מה לעשות שם" אומר ערן מכיתה ג'. "כבר נמאס מזה".

קריית שמונה חוזרת לשגרה, והתושבים מתחילים לחזור אליה. "אבל אם מישהו חושב שזה נגמר, אז כדאי לו להתעורר" אומר עמוס אילון, נהג מונית מקומי. "שאף אחד לא יטעה: עוד לא נורתה פה הקטיושה האחרונה, ועוד לא נהרג החייל האחרון. זה שקט זמני ומתוח. אני רק רוצה לראות אם הממשלה תעשה את מה שהיא אומרת כשיירו עלינו, או כשיהיו חדירות מחבלים כמו פעם. אני רוצה לראות את מה שדוד לוי אמר, 'דם מול דם, ילד מול ילד'".