ההרוג ה-5 באביבים הוא סמ"ר יונתן ולסיוק

היום נמסרו לפרסום פרטיו של החייל החמישי מיחידת אגוז שנהרג בקרב עם חיזבאללה בכפר מארון א-ראס שבתוך לבנון: סמ"ר יונתן ולסיוק, בן 21 מקיבוץ להב.

ולסיוק עלה לבדו מאוקראינה בגיל 16, במסגרת תוכנית "נעלה" של הסוכנות. הוא אומץ על ידי דליה גל, חברת קיבוץ להב שבדרום, ואם לילדה בת עשר. ביום שישי לפנות בוקר בישר לה קצין העיר כי יונתן נעדר; באותו יום נמצאה הגופה, אך המידע לא נמסר לה מכיוון שהוריו של יונתן מתגוררים באוקראינה.

בשבת בבוקר עוד קיוותה לשמוע בשורות טובות, אך בצהריים דיווח לה קצין העיר על מציאת הגופה, והיום בשתיים לפנות בוקר נחתה האם הביולוגית בישראל. עדיין לא ברור היכן תבקש האם לקבור את בנה.

לולסיוק, המכונה פוקס, אח הקטן ממנו בשנה וחצי. הוריהם התגרשו לפני שנים. הוא למד בבית הספר "מבואות נגב" והתגורר בפנימייה בקיבוץ שובל. גל סיפרה כי היה "ילד נפלא, עם מזג טוב. הוא התחבר מאוד לישראל. אמא שלו תמיד לחצה עליו לחזור לאוקראינה, אבל הוא רצה להישאר במדינה".

יונתן הבטיח לגל שיודיע לה אם יעלה עם יחידתו ללבנון, אך הוא לא עשה כן. לדעתה, רצה לחסוך ממנה דאגות. "לא הפסקתי להתקשר אליו", סיפרה, "אבל הוא לא ענה". אתמול התכנסו חבריו מ"נעלה", שלמדו וחיו יחד שלוש שנים בפנימייה בקיבוץ שובל.

"היינו 21 איש בקבוצה", סיפרה יוליה דופרמן מן הקבוצה. "גרנו בבית של שתי קומות. זה יותר ממשפחה. פוקס היה חבר חשוב מאוד במשפחה שלנו. כל בוקר הוא היה שואל את כולנו מה שלומנו. כמו אח גדול דאג לנו. הוא מאוד רצה להגיע בצבא ליחידה הכי נחשבת. והוא הצליח. תמיד הוא היה ראשון, תמיד דוחף את כולם קדימה. זה בטח מה שקרה גם שם, בלבנון".

פעם אחרונה שהתראו היה בחודש פברואר. חברי הקבוצה ניסו לשמור על קשר למרות הקשיים שגורם השירות הצבאי. "הוא נתן לי חיבוק נורא חזק", נזכרה יוליה. "חיבוק אחרון".