רשמים מתחרות הניווט האווירית בערד

לאחר הכנות שערכו מספר לא מבוטל של שבועות, מצאתי את עצמי נוחת ב 13/5/2000 במנחת ערד שבנגב, ויודע שבעוד שעות מספר, תחל תחרות הניווט האווירית של אגודת התעופה, למענה עמלתי כה רבות.

למי שעדיין לא יודע מהי, בעצם, תחרות ניווט, אפרט את כללי היסוד שלה:
המטוסים בתחרות מצהירים על המהירות הקרקעית בה יהיו מעונינים לטוס. (המהירות המומלצת היא 75 קשרים).
חצי שעה לפני מועד ההמראה, ניתנת לצוות (טייס ונווט) מעטפת משימה. במעטפה יש דף משימה ובו רשומים הנ.צ (Check Points או (CP שעל המטוס לעבור ואת הזמנים למעבר מעל לכל נקודה, על פי המהירות הקרקעית שהוצהרה. ברוב הנקודות (המשתתפים לא יודעים היכן), מוצבים שופטים המודדים את זמן המעבר של כל מטוס. הטיסה מתחילה בנקודת ההתחלה (Start Point או SP ) ומסתיימת בנקודת הסיום (Finish Point או FP ). על המשתתפים להכין תוך 30 דקות מפת טיסה ולהמריא למשימה.
כמו כן, המעטפה כוללת שתי ערכות של תמונות:
תמונות מטרה (CP photos): תמונות של נקודות הציון. חלקן שגויות, ועל המשתתפים לסמן האם התמונה נכונה או שגויה.
תמונות נתיב (En Route): תמונות שצולמו על הנתיב עצמו. כולן נכונות וצולמו מכיוון הטיסה של המטוסים או קרוב אליו. על המשתתפים לזהות תמונות אלו ולכתוב היכן זוהו.
בסיום הטיסה, הצוות נדרש לבצע נחיתת דיוק לפי סימנים על המסלול.
כל צוות מתחיל עם אפס נקודות באמתחתו. עבור כל אי דיוק בזמנים או בנחיתה, ועבור אי זיהוי של תמונות נ.צ ותמונות מטרה, ניתנים קנסות.

נחזור לערד. מיד עם הנחיתה בשעת בוקר מוקדמת, ערכנו תדריך לשופטים שהתנדבו לבלות כמה שעות בשמש הקופחת, ללא שום גמול, מלבד תודה.
החל מהשעה 0900, החלו נוחתים משתתפי התחרות. נרשמו 20 מטוסים, כשבכל אחד נמצאים טייס ונווט. המטוסים המשתתפים היו החל מאולטרלייטים, דרך צסנות (152 ו 172) ועד לג'ירונימו דו מנועי. רחבת החנייה התמלאה בעוד ועוד מטוסים מכל הסוגים, יחד עם כמה אולטרלייטים שהחליטו לקפוץ לביקור. כבר שנים רבות שמנחת ערד לא ראה כל כך הרבה מטוסים עם צוותים כה רבים. ההמולה הייתה רבה, טייסים הכינו את המטוסים ונווטים את ערכות השרטוט והדביקו את המפה על קרשים מיוחדים. כיבוד קל ריענן קצת את כולם לקראת התדריך.
לאחר תדריך משתתפים קצר (תדריך מפורט נערך יומיים קודם לכן), התחלנו לחלק את המעטפות על פי זמני ההמראות. בשעה 1130 בדיוק, המריא הג'ירונימו לאוויר והמטס החל.
בעוד המטוסים ממריאים, לא פסקה הפעילות באזור התכנון. טייס הקריא לנווט נקודות ציון, ידיים חטפו סרגלים ומדי זווית ושרטטו נתיבים, והעיניים מביטות כל רגע לעבר השעון, כדי לא לפספס את שעת ההמראה הקבועה. הצוותים שחיכו לקבלת המעטפה שלהם, ניסו לקלוט בזווית עיניהם היכן עובר הנתיב או שהתרווחו לאחור ונהנו מנוף המדבר, מנסים לנצל כל רגע שלו עד קבלת המשימה.
מיד אחרי ההמראה, פנו המטוסים לתל ערד, שם החל הניווט. הנקודה לא הייתה קשה לזיהוי ורוב המטוסים הגיעו מעליה בדיוק בזמן. משם, המשיך הנתיב לבריכת מים ליד קיבוץ דביר, לכלא באר שבע, למנחת שדה בוקר (שם חיכה אלון קובל השופט, שנחת שם עם האולטרלייט שלו…), לגשר הרכבת על נחל צין, למצד סיף, לצומת מפעלי ים המלח ולמצפה יואב בערד, ליד המלונות. כל הטיסה נעשתה בגובה של 500 רגל מעל פני השטח, והנוף היה מרהיב.
בשעה 1240, דיווח איתי, שהיה ממונה על ערוץ המנחת ואשר עמד על מגדל פיקוח מאולתר, כי הוא מזהה באופק את הג'ירונימו. בזה אחר זה נחתו המטוסים כשהם מנסים להניח את גלגליהם בין שלושת המטרים שיבטיחו אפס נקודות קנס. אף אחד לא הצליח, אך הרוב התקרבו לכך.
הצוותים יצאו מהמטוסים ומיהרו למסור את דפי המשימה המלאים. את הזמנים שהגיעו מהשופטים, הקלידה אפרת מאגודת התעופה לתוך מחשב נייד שהבאנו איתנו. הטייסים החליפו חוויות מהטיסה וניכר היה שלא היה אחד שלא נהנה ואין זה משנה אם הצליח בניווט או לא.
כיבוד נוסף חיכה כדי להחיות את נפשותיהם של החבר'ה לאחר טיסה לא קלה של כשעה ועשרים.

לאחר הכנסת התוצאות שהביאו איתם הצוותים, למחשב, נערך טקס חלוקת הפרסים וראש עיריית ערד, העניק את הפרס הראשון לצוות החיפני רן ברלב ואברהם ליפשיץ (ממה).
בשעות אחר הצהרים, החלה שיירת המטוסים לעשות דרכה למרכז הארץ ולחיפה.
אני בטוח שחווית הטיסה בניווט עוד תיזכר אצל רבים ותשמש סיבה להשתתף בכל התחרויות העתידיות.
לא אסיים ללא תודות: לאלכס סחרוב שתרם הרבה מזמנו ומכספו להצלחת התחרות, להרצל אלמליח (מפעיל מנחת ערד), לאפרת (על ההכנה המנהלתית והכיבוד) ולשופטים אלי טלמור, אלון קובל, ברוך ירושלמי, טומי בן ארי מיכה גוטשטדט ואלכס, כמובן.