טיסה מופלאה על ססנה 206, מודל 2000

מה לי ולססנה 206?
טוב ששאלתם. גם אני לא הייתי סבור עד לפני שבוע , שיהיה קיים קשר כלשהו בין שנינו. בסוף אותו יום טיסה, כבר לא יכולנו להיפרד...

את שיחת הטלפון המפתיעה קיבלתי מאיתי פלד, מדריך טיסה ישראלי (ומאזין קבוע לפורום), העובד בבי"ס לטיסה בעיר ליסבורג, מעט מערבית למנחת מונטגומרי, בו אני הדרכתי.
חניכה שלו ביקשה ממנו לקחת אותה ואת בעלה למנחת ליד העיר שיקאגו , מרחק ארבע שעות טיסה, ולהחזיר את המטוס לחנייה שלו בליסבורג. איתי, בטובו כי רב, הזמין אותי להתלוות אליו למסע. הגעתי בטיסה בססנה 172 לשדה שלו בדיוק בזמן להכנות האחרונות לטיסה. ליסה, חניכת המכשירים ובעלה, גם הוא חניך (לרשיון פרטי) של איתי, היו רכונים על מפות נתיבי המכשירים, מחשבים זמנים ועצירות תדלוק.

כשהגענו להאנגר , ראיתי את המטוס לראשונה וכבר נשביתי בקסמיו. דרך אגב, דייויד, בעלה של ליסה, קנה לה את המטוס במתנה. הלוואי עלי מתנות כאלו.
ליטפתי את הפח הצבוע והחלק, התפעלתי מהמנוע המבריק ומהמדחף החדש למראה. המטוס נראה גדול יותר מהססנה 172, בעיקר החלק של המנוע. הכנפיים ארוכות יותר וכן גם מכלול הזנב. המדפים ענקיים. במטוס יש , כעקרון, שישה מושבים, אך מבחינת USEFUL LOAD , כשמטעינים עליו דלק ו 4 נוסעים, צריך אפילו להוציא את שני המושבים האחוריים, כך שהפכנו אותו למטוס ארבע - מושבי, עם המון מקום לרגליים. דייויד וליסה הביאו כריכים (היה פסח - אז זה לא עזר למלא את רעבוני) ומים מינרלים לכולנו, ולאחר בדיקות חיצוניות היינו מוכנים ליציאה.

ליסה היא אמריקאית טיפוסית. כתוב בבד"ח "נוסעים - תדרך", אז היא מתדרכת. מה זה מתדרכת? באל על לא מתדרכים כל כך טוב. לא זזנו מילימטר לפני שהוכרחנו לקרוא את הכרטיס בגב כל כסא על יציאות החרום ואחרי שידענו בע"פ את סדר היציאה מהמטוס במקרה חרום.

המראנו לכיוון צפון מערב. הראות הייתה מדהימה. עברנו מעל המישורים המעובדים של פנסילבניה עד בואך אוהיו. היה למטוס כח. הרבה כח. היה אפשר להרגיש זאת גם מישיבה מאחור. לאחר תדלוק ביניים , הגענו למנחת TULIP CITY שלחוף האגם ליד שיקאגו.

הלילה כבר ירד כשהתארגנו לדרך הארוכה חזרה. ההתרגשות החלה מחלחלת בי. מתי כבר יוצא לטייס ישראלי להטיס ססנה 206 חדשה לחלוטין, בעלת מנוע של 310 כוחות סוס עם מגדש טורבו?
הגשתי תוכנית טיסת מכשירים לגובה 17,000 רגל, מכיוון שרצינו לנצל את רוח הגב החזקה בדרכנו חזרה. לאחר הבדיקות החיצוניות, התיישבתי בכסא שמאל. איזו הרגשה של מלך, רבותי!
איתי החל להקריא את הצ'ק ליסט, ואני ביצעתי: נתיכים, מסטר, משאבת דלק (הזרקת דלק כמובן, ללא קרבורטור מצוף, חס ושלום) והתנעה. המנוע שקט, מחביא את כוחו עד להמראה. הסעה, בדיקות מנוע והמראה.

כשאני אומר המראה, אני מתכוון להמראה. זה לא 172 חברים, וסילחו לי, גם לא צ'ירוקי. בהתחלה, הכל רגיל, אך כשדוחפים את שליש המצערת האחרון, אתה מרגיש שאתה נדבק אחורה, פשוטו כמשמעו. האף מעט כבד כשמרימים אותו ב 74 קשרים, אך הניתוק היה מושלם.
ה STATIONAIR (כינויו של ה 206) זינק בטיפוס של 1500 רגל לדקה ב Vy שלא התאפקתי לנסות, אבל אח"כ נרגעתי וטיפסנו ב 500 רגל לדקה במהירות של 110 קשרים.
בגובה בטוח, הורדתי MP ל 30 וRPM ל 2500 , ועם ה SETTING הזה נשארנו כל הטיסה. זה SETTING ל 75% כח (הטורבו יכול לשמור עליו עד לגובה 22,000 רגל!).

קיבלנו CLERANCE לגובה 15,000 רגל. כשחצינו גובה 10,000 רגל, הכנסנו לנחיריים שני נשמי חמצן. המטוס לא מדוחס, ולכן לא הייתה ברירה אלא לעשות כן. יש מדיד איתו מכוונים את כמות החמצן שאתה רוצה לנשום, ע"פ גובה הטיסה, והחמצן הטהור המוזרם לאף , בנוסף לאוויר הרגיל שנכנס לריאות, מבטיח שלא ניכנס להיפוקסיה.

בגובה 15,000 רגל, ביקש אותנו הבקר:
CLIMB TO ONE SEVEN THOUSAND. NO DELAYS, PLEASE., עקב מטוס אליטליה שבה מולנו.

לא המתנתי למילה נוספת. הרמת אף חריפה הביאה אותנו לגובה המבוקש תוך פחות מדקה. אני בטוח שהבקר היה מאושר. הבנתי לליבו. כמה פעמים קורה שהייתי צריך, כבקר, שאיזו ססנה תטפס זריז והייתי צריך לחכות 2 דקות בשביל 1000 רגל עלובים...

בגובה 17,000 , העולם נראה אחרת. נתתי לטייס האוטומטי לטוס קצת (3 צירים, כמובן), אך לא לזמן רב - מתי יוצא לי להטיס כזה מטוס?
לקחתי אותנו לכמה פניות חדות והפיכות גלגולים, כך שהיה אפשר לראות את מרבדי התאורה המרהיבים על הקרקע מהחלון הצדדי, כשאני מביט היישר למטה ...

כפי שצפינו, הרוח עזרה לנו מאד. מהירות הקרקע שלנו, תאמינו או לא, עלתה על 210 קשרים!! הרוח הייתה בעוצמה של 80 קשרים, מתוכם כ 50 קשרים כרכיב גב.

כעבור שעתיים, נחתנו לתידלוק עצמי בשדה שומם בווינצ'סטר. את ההנמכה יש לתכנן זמן רב מראש, מכיוון שאסור להוריד מצערת בבת אחת, אלא רק אינטש אחד כל דקה. הטורבינה של המגדש עובדת בטמפרטורות גבוהות מאד ואסור לקררה מהר. הגישה מתבצעת במהירות של 80 קשרים, והורדת המדפים- הדרגתית. המטוס יציב מאד בפיינל, ודרוש לא מעט כח להציפו, אך הנחיתה הלכה דווקא לא רע. לאחר ההמראה, נחתנו בגייטסבורג לאסוף חניך שלי ומשם לשדה התעופה הענק- BALTIMORE WASHINGTON INTERNATIONAL , או בקיצור - BWI. שם נחתנו לאסוף את חברתו של החניך. את הגעגועים למטוס, הרגשתי עוד בפיינל למסלול 32 שוב בגייטסבורג. לאחר הנחיתה המסיימת בשתיים וחצי בלילה וההודעה:
MONTGOMERY TRRAFIC, STATIONAIR 7DL CLEARED THE ACTIVE" RUNWAY 32, MONTGOMERY”
ידעתי שזה הסוף. איתי עוד החזיר את ה 206 לליסבורג ואני הלכתי לישון, ובחלומותי אני מוציא 206 חדשה מההאנגר הפרטי שלי...
אבל אז התעוררתי.