לחם, עבודה ומלחמה

אלי היקר,

"מצב מיוחד", "מצב חרום ומלחמה" ושאר ההגדרות בחאקי ובאזרחי, לא ממש מעניינות את רבקה, חיים וכל האחרים המתגוררים בקו העימות הנוכחי, שגלש והגיע עד חיפה והעמקים.

הם גם לא יצאו לפגרה השבוע, כמו חבריכם בכנסת ישראל, שזה עתה נבחרו על ידם לבית המחוקקים. אבל הם, כמו שרואים כל יום בטלוויזיה, ברדיו וקוראים בעיתון, יושבים כבר 9 ימים במקלט ובמרחב מוגן ועדיין לא קיבלו מענה כל שהוא לשאלה: מה יעלה בגורל חשבון הבנק שלהם ב-1 באוגוסט.

הם גם לא יצאו דרומה, למלונות, למשפחה, לחברים או לזרים בעלי לב רחב, כי הם רוצים להיות בבית שאמור להיות גם 'מבצרם'. חוץ מזה, אין להם כסף אפילו לא לאוטובוס שיביא אותם למשפחות 'אומנות' שפתחו שעריהם לאירוח תושבי הצפון.

מה שכן, הם צריכים לשלם בעוד עשרה ימים משכנתא, חובות, חשבון מצטבר במכולת השכונתית וגם: חשמל, תשלומים לכבלים, מים וארנונה. אין זה סוד שהם לא מעיזים ללכת לעבודה, גם אם בעל המפעל מחייב אותם ואפילו כשמדובר במקום עבודה המופעל בתוקף תקנות מל"ח. גם אם המעביד אמר להם: "הביטחון שלכם - עלי", כי יש פה מרחב מוגן וממ"ד - תראה לי אמא שתסכים, אפילו עבור 250% תוספת לשעת עבודה, לעזוב את הילדים בבית וללכת.

ההורים יושבים צמוד לילדים שבחופשה הגדולה, לה כל כך חיכו, ומגנים עליהם בגופם, בכל פעם שהצפירה מהדהדת. ראית גם מה קרה שלשום לשני ילדים שנשארו לשחק כדורגל בחוץ ולאחרים שיצאו בימים האחרונים לרגע התרעננות מחוץ למקלט.

אין זה סוד שבמלחמה הזו העורף הוא החזית והנפגעים צריכים להמשיך לאכול, לשתות מים ולפעמים אפילו קולה או לקנות לילדים במבה, גלידה ומשחקים וכמו תמיד, להסתמך על הראשון לחודש.

זהו גם היום בו חשבונותיהם יוגבלו, בגלל חוק אחר שייכנס לתוקפו ונוגע באוברדרפט שלהם. אבל הם לא יהיו מוכנים להיפגע, גם בכל הנוגע למצבת המוצרים במדפי המקרר וארגז הלחם שלהם. וחשוב לזכור, כי כלל לא בטוח שבמכולת השכונתית יסכימו למכור להם בהקפה, משום שגם הבעלים צריך להתפרנס.

אצל האנשים היקרים הללו, השומרים בגופם על העורף העכשווי של מרכז הארץ, מונה השכר לא פועל כמו אצל עובדי הממשלה בירושלים וכאלו שהבורסה היא זירת הקיום עבורם. הם החלשים בחברה ולא רק בגלל שהם צפוניים. הם החלשים, כי אתה יודע כשר העבודה שבצפון אין שפע של עבודה ומכאן – אין שפע של מקומות עבודה, ואם כבר מוצאים משהו להתפרנס ממנו – באה להם המלחמה הזו וקטעה חלומות של מקום עבודה בטוח ומסודר - כדי שלילדים יהיה מה לאכול.

נכון, הודעת שלשום כי יש לחייב תשלום שכר לנעדרים מעבודתם בשל הוראות כוחות הביטחון וגם הגשת לממשלה הצעת חוק המחייבת מעביד לשלם לעובדים שנמנעו מלהתייצב לעבודה; בשל הוראות כוחות הביטחון. הצעה זו – כולם יודעים - מצטרפת להצעה קודמת שלך, שתאסור פיטורי עובדים בשל מצב החירום.

עוד תרמת לעניין מעצם העובדה שבהצעתך הבהרת שעובדים יהיו זכאים לקבל ממעבידיהם "דמי שעת חירום", שלא יפחתו משכר ממוצע ותחייב שכל אלו ישולמו במועד בו היו זכאים העובדים לקבל שכר עבודתם. וזה ממש בעוד עשרה ימים ויגלוש עד ל-10 בחודש, כי יש מעבידים שמשלמים שכר גם בעשירי לחודש.

לכן, לא מספיק להגיש הצעות. יש לפעול באינטנסיביות, מאחורי הקלעים אצל החברים השרים ובקבינט הנוגע בדבר. המטרה: קידום העניינים, כך שבישיבת הממשלה הקרובה יאושרו הדברים ובסופו של אותו יום יצאו חיילי העורף רגועים ולו למען ילדיהם ושאר קשי היום, שלא ממש הצליחו להדרים לבתי הארחה ומלונות פאר.

ועוד משהו קטן, תשתדל לשכנע את החברים לשולחן הממשלה שלא יעשו חשבונות לעניין חוק ההסדרים ושאר קומבינות תקציביות, אשר בסופו של יום גורמות לחיילים באזרחי להרגיש שמישהו בעורף בירושלים שכח אותם.

נכון שלפי סקר פיקוד העורף 94% מתושבי הצפון מוכנים לעמוד במערכה לאורך זמן. אבל כפי שאתה יודע – צבא צריך כסף למלחמה אבל גם אלו שבמקלטים זקוקים לכך, לפני שמתלבשים עליהם עם "מלווה המלחמה" שאין לה עדיין שם.

ובקשה קטנה לשר האוצר, אברהם הירשזון: בבקשה – תסכים להסדרי ההטבות בגין המלחמה, גם במחיר הפגיעה בתקציב המדינה.