לתת לאו"ם לשמור על השמנת

רעיון הפרישה של כוח בינלאומי בגבולה הדרומי של לבנון, הוא אינו יותר מאשר בדיחה לא מוצלחת. מספיק שניזכר בסיוע הפעיל של אנשי האו"ם לחיזבאללה בחטיפת שלושת החיילים הישראלים באוקטובר 2000 בכדי להבין מדוע. יותר מכך, כרגע האחריות לקורה בגבולה הדרומי של לבנון ובשטחה היא של ממשלת לבנון. לאחר פרישת הכוח הבינלאומי, לו תותקף ישראל מגבולה הצפוני, תוכל ממשלת לבנון לטעון, בצדק, שזוהי אחריותו שלו. מה נעשה אז? נאמר שהאו"ם נושא באחריות ונפציץ לקופי ענאן את הבית? נעשה בומים על קוליים מעל מטה האו"ם בניו יורק, או שפשוט נשלח את נציגנו באו"ם , דני גילרמן, לנאום נאום תקיף במיוחד ואולי אפילו לשלוח איזה מכתב רשמי שכזה, עם חותמת והכל, המביע תרעומת וזעזוע במועצת הביטחון?

אם נרצה המחשה עד כמה בדיוק יכול כוח או"ם להיות גורם מפריע, די לשמוע את התביעה החדשה המגוחכת שלו לנסיגה טריטוריאלית ישראלית מחוות שבעה שצצה יש מאין, בניגוד להחלטתו שלו. כבר מעצם העלאת התביעה ניתנת לגיטימציה מטעם האו"ם לתקיפה עתידית של החיזבאללה את ישראל בשל הנושא הטריטוריאלי. נושא זה אמור היה להיות חתום וסגור לאחר קיום החלטת האו"ם מצד ישראל, הנסיגה מדרום לבנון, והיערכות מחדש של צה"ל על ה"קו הכחול"; אם קיים למישהו ספק לגבי תפקיד האו"ם בפתרון הקונפליקט הנוכחי, שלא יהיה לו, האו"ם לוקח על עצמו את התפקיד שביצע מאז ומתמיד, הגנה על גורמים תוקפניים העוינים את ישראל, במקרה זה חיזבאללה.

וגם, אם נניח במין משאלת לב, שלא האו"ם יאייש את המוצבים, אלא האמריקאים.כן, בואו נניח שכך פתאום הם יחליטו שיש להם עודף בכוח אדם ושעיראק כבר די מיצתה את עצמה. כמה זמן ייקח להם לארוז את מיטלטליהם ולעוף משם ברגע שנורית הירייה הראשונה; כפי שאכן קרה ברגע כשייעצו להם לעזוב את בית הנופש בו הם שמרו על רוצחי השר רחבעם זאבי במעצר בית. האם ניתן בכלל לעלות על הדעת שכוח בינלאומי כלשהו ימנע פיזית שיגור רקטות, חדירות או חטיפות חיילים? ומה על אמל"ח, האם אותו כוח יתפרש גם לאורך הגבול המזרחי והצפוני עם סוריה וימנע משלוחיי נשק לחיזבאללה; האם אותו כוח יפשפש בכבודה המגיעה מאיראן לשדות התעופה ובנמלים של לבנון? בוודאי שלא.

אבל למה להתעסק בקטנות, בחטיפות חיילים וטרור בחסות האו"ם. בואו נבחן מה את מה שקורה עכשיו: ישראל מטווחת בנשק אירני ארוך טווח, על ידי החיזבאללה- לא מדרום לבנון ולא מקו הגבול אלא מערי ויישוביי לבנון, במרכז ואף צפונית לכך. לפיכך נפלאה מבינתי התועלת שתצמח לישראל מישיבה של גונטר משבדיה, ז'ק מצרפת וסאיב מגאנה על קו הגבול כשכל מה שהם יכולים לעשות זה להתרווח על גג ההאמרים שלהם, לשחק שש-בש ולצפות במופע הזיקוקים שמארגן לכבודם ולכבוד תושבינו בצפון, החיזבאללה, מהעורף הלבנוני.

בצפון אמרתי? סליחה, טעות. גם תל אביב, עם טילים ורקטות אירניים בעלי טווח של 150 קילומטר, הנמצאים בידי החיזבאללה, יכולה להיות מטווחת ולא מהגבול הדרומי של לבנון אלא עשרים ושלושים קילומטר פנימה, חיפה יכולה להיות מטווחת מיותר ממרחק של יותר ממאה קילומטר בתוככי לבנון, קריית שמונה וצפת למעשה יהיו בטווח של הטילים הללו גם אם נסראללה יחליט לירות אותם מגבולה הצפוני של לבנון. איך המתמטיקה הזו בשבילכם?

הדרך היחידה לצאת מהמלחמה כשידינו היא על העליונה היא באמצעות ריסוק החיזבאללה באופן מספק כך שממשלת לבנון תצליח לנצל את חולשת החיזבאללה ולתפוס את השליטה על מה שקורה בגבולותיה. פעולה מהאוויר שעיקרה הפצצת תשתית נייחת במקומות מובנים מאליהם, ניטרול משגרים בשעת ירי או לאחריו, וטיווח עיוור בשיטת "מצליח" , טובה לריכוך השטח לקראת פעולה קרקעית, לא כאקורד הסיום של מבצע. ספק אם כך נצליח לחסל את הנהגת החיזבאללה או לנטרל את הכוח הלוחם; זאת כשהשעון של אומות המערב כבר התחיל לספור את זמנינו לאחור. למרות הנאמר, לו יחליט הדרג המדיני על פעולה יבשתית בלבנון הדבר יעלה לנו בחיי חיילים רבים. זו גם הסיבה שבעטיה כדאי שהדבר יעשה לא דרך גבולה הדרומי; למרות קושי אופרטיבי לעשות אחרת. הסכנה שמא כמות האבידות תיצור דרישה בעורף לחדול מהמבצע הינה מוחשית והרסנית למאזן ההרתעה הישראלי.

כך או כך,לא משנה איך נסובב את זה, פרישת כוחות זרים לא תרחיק את האיום האסטרטגי שנוצר על ידי החיזבאללה, וספק אם תמנע חטיפות וחדירות לו יחליט נסראללה לשחק שוב בחיי לבנונים וישראלים. אם כבר אותו כוח בינלאומי יהווה גורם מפריע לו תמצא את עצמה ישראל מותקפת ונדרשת להגיב. שלא יהיה ספק, ללא פירוק החיזבאללה מנשקו כל מה שיהיה לנו ביד אלו עוד "הבנות" עם החיזבאללה. מניסיון העבר אלו יחזיקו מעמד רק כל עוד יהיה לנסראללה כדאי לשמור עליהן; כשהוא יחליט שוב לנסות להוריד מפעל פטרוכימי בחיפה, וזה כלל לא ישנה אם במוצבים בדרום לבנון יהיו פרושים כוחות או"ם או קבוצות מעודדות עם פונפונים של ה-NBA.