כן המפקדת?

מירי וסימה היקרות,

אתמול הצנזורה ולשכת דובר צהל שבפיקודכן, פירסמו הנחיות ברורות לתקשורת, בנוגע לסיקור המלחמה וההפגזות. בין השאר ביקשת, סימה ואקנין-גיל הצנזורית הראשית, באמצעות דוברת צה"ל, תא"ל מירי רגב, שלא לשדר בזמן אמת את מיקומם המדויק של נפילת הטילים. ההודעה גובתה גם בדברי בכירים כי בפרסום יש נזק רב. המדיה טענה מנגד שלא ניתן לאסור פרסומים כאלה, בשל הכמות העצומה של כלי התקשורת בארץ.

הויכוח הישן הזה הגיע גם לכנסת ונדון גם בוועדת חוץ וביטחון. הרמטכ"ל הודיע שיורה לצנזורה לאסור על התקשורת לפרסם בזמן אמת את מקום הנפילות. ח"כ משה שרוני, ממפלגת הגימלאים, אמר שיש ערוצים המתפקדים כ'קציני תצפית קדמיים של החיזבאללה'.
ויכול שזה נכון, כי בהאזנה לשידורים גלויים ניתן, גם במפה אילמת ממחשב ביתי, להבדיל בין נפילות המשובחות לאחרות, ולכתוש את הנקודות שקיבלו 'בול' את הטיל או הרקטה.

השאלה היא מה את בעצם רוצה, גב' ואקנין-גיל? להשבית את מרוץ הכתבים והצלמים אחרי הטילים, להסיר את המצלמה שהוצבה בראש בניין והעבירה בשידור חי את המתרחש (והוסרה אתמול)? לסכן לעיתונאים את מקום העבודה שלהם? הרי את בסך הכל רוצה שנחזור – כולנו - הביתה בשלום.

הצנזורית ודוברת צה"ל, אתן מעוניינות לגרום לסוכני המידע להחטיא את המטרה לשמה הם נועדו: דיווח ישיר מהשטח? זה היום הדבר הכי IN בתקשורת. כולם רוצים להיות כמו העיתונאים בטנקים שדהרו במדבריות עיראק. חוץ מזה, אז מה אם לפעמים דיווחים כאלו משמרים אצל המשגרים את הנ.צ. לקליעות הבול הבאות שלהם וגם נפגעים חיי אדם? העיקר התיעוד ההיסטורי עיתונאי ושהשם 'סקופרים' יהדהד בחלל, כשהם יחלפו במסדרון המערכת.

ביקשתן גם לא לחשוף מידע על ביקורי מקבלי החלטות הבכירים באזורי האש והטילים. מירי וסימה, אתן פשוט טועות. מדוע? כי הם כל כך רוצים שהתקשורת תתעד אותם בשדה הקרב – הרבה יותר מאשר התקשורת מעוניינת בכך. התקשורת מחפשת צבע אדום והרס. לא חוכמולוגיה של דוברים לא רשמיים של הממשלה. אבל לא נעים להם, כי אולי יפספסו בעתיד סקופ טוב מבית היוצר של השר המסוקר. עובדה: היה שר שהופיע בשידור חי והסכים להתראיין עם כדוריות המתכת ביד, ולמרות עברו הביטחוני – העדיף את החשיפה לצפון ב'חי'. אפילו מאבטח השב"כ שליווה אותו לא חשב אחרת. ומי אם לא הוא היה צריך למנוע אסון נוסף בהאנגר שספג שעה קודם פגיעה כל כך ישירה וכואבת.

ובכלל, את לא הבוסית שלהם והם גם לא החיילים שלך, גם לא במילואים. לכן הם יעשו מה שאומרים להם במערכת ולא מה שאת תבקשי. זאת ועוד: חבל לקלקל להם את המומנטום בדרכם לצמרת כשהם נושאים בתיקם תעודת הוקרה על המסירות וההשקעה במלחמה שאין לה עוד שם ואותות.

למען האמת, זו בעיה. גם במחיר של צוות צילום פצוע של ערוץ 1.
להזכירכן, במלחמת המפרץ זה היה סוד כמוס. דובר צה"ל הודיע בדיוק היכן נפלו הטילים לעיתונאים וביקש לא למסור בשידור מאום. העיתונאים סיפרו רק לחבר'ה ורצו עם הצוותים לנקודות הנפילה. תיעדו, ראיינו ועם קבלת האישור – חשפו את המיקום.
מאז עברו 15 שנה ומה שהיה הוא לא מה שהווה, ולא רק משום שהשנים עשו את שלהן. קודם כל, מה זה סוד? מדוע בכלל להגדיר גבולות למידע בעידן שהכל ניתן להשגה והאינטרנט ומצלמות הדור השלישי מספרות דקה קודם מה קורה בשטח.

היום, בעידן אוטוסטראדת המידע, מי אתן שתוכלו על הכתבים הזרים נושאי הניידים ומצלמות הלוויין, ערוצים ידועים ולא מוכרים שהגיעו להעביר מהזירה הבוערת את התמונות מהסרטים הכי טובים ואותנטיים שיש כעת במזרח התיכון.

מה שהעם הבין וצה"ל יודע יודעים גם בתקשורת – אלא שאותה זה לא מעניין. קודם הידיעה – ואחר כך חשבון הנפש. ומי הם האזרחים שמתקשרים אליך, סימה, וזועמים על התקשורת? חשבת אולי שהם מתקשרים אליך כי ככל הנראה בתקשורת לא הקשיבו להם? אין עם מי ועל מה לדבר. תמיד יטענו שם לזכות הציבור לדעת ולביטחון אין ערך כי כולם מצלמים ומדברים, מירי. מה ענה לך יעקב אילון: "את תעשי את תפקידך ואנחנו את שלנו". משפט שלא בטוח שהיה אומר לנחמן שי הגבר, בעידן דוברותו.

בין הבירורים והבדיקות שאחרי המלחמה – צריך גם לבדוק מה מותר ואסור בעת מלחמה וברגע הנפילה. ויכול להיות שאנו, אזרחי ישראלי, צריכים לשמור על הקודים הנכונים כי לנו כל נפש בישראל חשובה וגם אין לנו ארץ אחרת.

עו"ד נורית אמיתי היא חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו