עשרות אלפי לבנונים עזבו את בתיהם בעקבות התקפות צה"ל באזור, רובם עושים דרכם לביירות. לרבים מהם אין לאן ללכת, והם ישנים בגינות ציבוריות ובבתי הספר הריקים בקיץ, שנפתחו במיוחד עבורם. "אנחנו ישנים בחוץ, על הדשא", אומר חוסיין עג'מי שנטש את ביתו לפני חמישה ימים. "מספרים לנו כל הזמן על בתי ספר שפתחו את שעריהם, אבל כל מקום שהגענו אליו, היה מלא. הם נותנים לכל אחד שני סנדוויצ'ים קטנטנים שלוש פעמים ביום. זה כל כך משפיל".
אזרחים רבים עדיין נמצאים בדרום לבנון. הם מתייחסים ברצינות לאזהרות הצבא הישראלי, אבל חוששים שבדרכים עלול להיות מסוכן יותר. מקרה כמו זה שארע לפני מספר ימים, בו פגז ישראלי פגע ברכב גדול שהסיע אזרחים צפונה וגרם למותם של 20 בני אדם, מגביר את הפחד בקרב תושבי לבנון.
מתנדבים מסייעים לפליטים
כשנפלו הפצצות הראשונות, עלי סהרה בן ה-21 ובני משפחתו, ערמו מזרנים על גג המכונית החלודה שלהם וברחו לפארק במזרח ביירות. "אחי ואני כאן כבר יומיים. אמי והאחיות שלי בעשרפייה, אני לא יודע בדיוק איפה". עיניו דומעות מחוסר שינה. "אני לא מאמין שהם עושים לנו את זה בגלל שני שבויים. זה רק תירוץ".
מחוץ לפארק התמקמו סוחרים שמוכרים לילדים ממתקים ולהורים קפה. ברחבי הפאר מתרוצצים ילדים, משחקים בנדנדות ובמגלשות, בזמן שההורים שלהם יושבים על הספסלים ומחכים שיהיה להם לאן ללכת.
מתנדבים רבים נרתמו לסייע למשפחות הפליטים. "הקמנו צוות סיוע ביום שבת", מספר ג'סן מקארם, שמכווין משפחות למקומות לינה. 600 איש התרכזו בשטחים פתוחים, אבל אנחנו מפנים אותם, אנחנו לא רוצים שיהיו בחוץ במקרה של הפצצה".
התנועה הפטריוטית החופשית שידועה בנאמנותה לחיזבאללה, פתחה נקודות סיוע באזורים הנוצרים של לבנון. "פתחנו בתי ספר כדי שלפליטים תהיה קורת גג. אנחנו גם נותנים להם אוכל, מזרנים ותרופות", אמר אחד מהם.