אני גרה באזור 04 (ליד טבריה), שהוא האזור הכי "חם" עכשיו. כך שאי אפשר לומר לי את האמירה השגורה: "מה את מבינה?", אמירה שפתחה תמיד את התגובות להקמתה של תנועת "ארבע אמהות", שהייתי פעילה בה.
אני יודעת שאתם תתחילו עם המשפטים האלה. תשלחו אותי, במקרה הטוב, לארגן את המרחב המוגן בביתי (במקרים דומים שלחתם אותי לעוד מקומות, אבל נניח לזה עכשיו). אבל עם הזמן אתם תבינו את מה שנשים, אמהות ושאינן כאלו, מבינות מהר מאוד.
הן מבינות שמהלך צבאי אינו פתרון. שהתגובה שלכם היא מוטרפת, כי סבלם של אזרחים בישראל, בלבנון ובשטחים הוא לא לגיטימי. כי ההרס הוא בלתי נסבל. כי זה נורא לראות אזרחים נמלטים משני צדי הגבול. כי זה לא הפתרון.
חבל על האשליה שהמכה הזו תשיג משהו. חבל על ההצהרות שתרסקו ותשמידו. כבר אמרתם את זה וראיתם שזה לא קרה. התגובה הזו לא הייתה מתרחשת אילו צה"ל היה ממלא את תפקידו - להיות צבא הגנה. התגובה הזאת לא הייתה מתרחשת, אלמלא נתפס צה"ל בקלקלתו (חטיפת חיילים שנייה בתוך כ-20 יום). על מנת לכסות על הפגיעה בכבוד הזה אתם משתלחים ללא הכרה וקוראים לזה הרתעה.
לא אכפת לכם המחיר, לא אכפת לכם הסבל, עכשיו אתם בקריז.
אז תירגעו, בבקשה. תפסיקו את האש מייד ותיכנסו למשא ומתן. כי זה הכלי הכי יעיל והכי צודק להשיג כל מטרה. השבת חיילים חטופים, ביטחון לישובים אזרחיים, יצירת סטטוס קוו של הרתעה.
אתם תגיעו למסקנה הזאת, אנחנו הרי יודעות. לקח ל"ארבע אמהות" שלוש שנים עד שהבנתם. אז חבל על הזמן ועל הכאב. הפתרון היחיד הוא לייצר משא ומתן. אל תגידו לנו שוב ש"אין עם מי לדבר". בתירוץ הזה אתם ממשיכים כל השנים את המלחמה, כי אתם מאמינים שניתן לנצח כך. ואם אתם לא יודעים איך עושים זאת, אתם יכולים להיעזר במומחים/יות ליישוב סכסוכים ולגישור, שישמחו לסייע.
כי תרשו לנו לומר לכם שוב, שלא יהיה ניצחון בשום קרב כפי שלא קרה בעבר. לא יהיה ניצחון בשום מהלך חד צדדי. הניצחון הוא בהסכם, זה יהיה ניצחונכם הגדול. נסו את זה פעם. נסו את זה הפעם. הגיע הזמן.
* הכותבת היא תושבת כפר תבור, בעבר מפעילות "ארבע אימהות" וכיום פעילה בתנועת "האם החמישית".
גברים, תירגעו בבקשה
אורית לבנין-דגני
17.7.2006 / 9:59