איגוד המהנדסים: ממ"ד לא מגן מפגיעה ישירה של טיל

"הממ"ד (מרחב מוגן דירתי) לא תוכנן להגן על היושבים בו מפני פגיעות ישירות של טילים, הוא יכול אולי להגן מפני קטיושות קטנות או קסאמים, אבל נגד הטילים שנפלו בחיפה למשל, הממ"דים הם חסרי תועלת", כך אומר יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתית, ד"ר יואב סרנה. לדבריו, הממ"ד נועד להגן מפני מתקפת גזים ומספק גם הגנה חלקית במקרה של מתקפה קונבנציונלית לא ישירה. "המקלטים חזקים יותר ויחזיקו מעמד", הוא מוסיף, "אבל גם זה בקושי".

פיקוד העורף מנחה את התושבים להיכנס למרחבים מוגנים ממ"דים או מקלטים במקרה של התקפת טילים. ואולם, מרחבים אלה אינם קיימים בכל מקום, ובכל מקרה אינם מספקים הגנה מוחלטת מפני פגיעה אפשרית. לפי הערכות בהתאחדות הקבלנים, ב-25% מהבניינים בישראל יש ממ"דים, ובמרבית המקומות יש מקלטים תת-קרקעיים בבנייני מגורים או במרכזי השכונות. בשכונות ותיקות מאוד, שהוקמו לפני שנות ה-50, אין מרחבים מוגנים. "הממ"ד אמנם אינו עמיד בפני פגיעה ישירה, אך יש לו יכולת טובה מאוד להגן על היושבים בו מפני רסיסים", מסביר נתן חילו, מנהל האגף הטכני של התאחדות הקבלנים בישראל.

"נעשו הרבה ניסיונות לבחון את עמידות הממ"דים. פוצצו פצצות גדולות מאוד - 300-100 ק"ג חומר נפץ - במרחק של עד 5 מטר מהממ"ד. התוצאות הראו שהממ"דים חסינים מפני הרסיסים ובנוסף הם לא מתפרקים ולא מוציאים רסיסים פנימיים". לדברי חילו, לפי ניסויים אלה הממ"דים יכולים להגן על היושבים בהם גם במקרה של נפילת טיל קרוב מאוד אליהם. "המקלט אמנם מוגן יותר, אך נדרש זמן רב יותר כדי להגיע אליו ולעתים זה משמעותי".

חילו מסביר את תפקידם של המרחבים המוגנים: "אדם שעומד במרחב פתוח, במרחק 50 מטר ממקום נפילת טיל, ייהרג קרוב לוודאי מעוצמת הפיצוץ. אם הוא בתוך בניין רגיל, באותו מרחק, יש סבירות גבוהה שייפצע אך לא ייהרג. אם הוא בתוך מרחב מוגן, יש סיכוי גבוה מאוד שלא יאונה לו רע".

המרחבים המוגנים נועדו לספק הגנה לדיירים במצב של מתקפת טילים. המקלטים הראשונים הוקמו בשנות ה-50 מתחת לבנייני מגורים ובמרכז שכונות של בתים צמודי קרקע. לאורך השנים הוכנסו במקלטים שיפורים שונים. בתחילת שנות ה-80 הובאה בחשבון האפשרות למתקפת גזים על ישראל, ולכן נעשו הכנות לקראת הכשרת המקלטים להתקפה מסוג זה.

באוגוסט 91', לאחר [[מלחמת המפרץ]], פירסמה מפקדת ראש הג"א, ענף ההנדסה והמיגון, את "תקנות ההתגוננות האזרחית מפרטים לבניית מרחבים מוגנים במבני מגורים ביישובים עורפיים". התקנות מחייבות שבכל יחידת מגורים יהיה מרחב מוגן בתחום הדירה או הקומה, אשר ישרת את דייריה במקרה הצורך. לפי התקנות, הפתח למרחב המוגן חייב להיות "דלת הדף דירתית".

במקביל לפיתוח הממ"ד, פותח "חלון הדף דירתי" לממ"ד. לפי דרישות פיקוד העורף, על הפתחים להיות עמידים לגזים והדף. החלון מורכב בחלקו הפנימי של הפתח והדף הפיצוץ נבלם על ידי דלת פלדה חיצונית. ההוראות וההנחיות למתכננים ולמבצעים קובעות כי הקירות החיצוניים חייבים להיות מברזל מזוין, בעובי שלא יפחת מ-25 ס"מ. הקירות הפנימיים חייבים גם הם להיות מברזל מזוין, אך בעובי של 20 ס"מ.

החוק הקיים מאפשר הקמת ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) או ממ"ד, אך רוב הצדדים מעדיפים את הממ"ד: הקבלנים, בשל העובדה כי הממ"ד יכול לשמש כחדר נוסף; הדיירים, שמקבלים חדר נוסף ועלות הקמת הממ"ד אינה מוטלת עליהם; וגם בפיקוד העורף מעדיפים ממ"דים על פני ממ"קים מאחר שהם יהיו בשימוש מתמיד שיאפשר זמינותם ותקינותם במקרה חירום".

עם זאת, סרנה טוען כי יעילות ההגנה שמספק הממ"ד לעומת העלות שלו מוטלת בספק. "מדובר בכלל בשאלה פוליטית קונצפטואלית. עלות בנייה של ממ"ד אחד היא כ-5,000 דולר. אם נחשב בממוצע לפי בנייה של 30 אלף יחידות דיור בשנה, הרי שמדובר בהוצאה של כ-150 מיליון דולר על מיגון של אזרחים, בשנה. השאלה הנשאלת היא, האם בסכום כזה לא ניתן להשיג עבור האזרחים מיגון טוב יותר?"