במלחמה כמו במלחמה

מיום רביעי הם בקושי עצמו עין. הילדים צמודים אליהם, כל היום, וכולם יחד צמודים לאמצעי התקשורת. בהפסקות בין קטיושה אחת לשנייה הם רצים בשביל שליד הבית למרחב המוגן וממנו החוצה, מנסים להתאוורר עם בירה שחורה וגרעינים שנשארו מתקופת המונדיאל.

בשיחות הגדר בין המבוגרים וזיכרונות מפעם, עולות שאלות רבות ובעיקר: כמה זמן זה יימשך ואיך יעמדו בזה. משיחות עם תושבים בצפון, שנמצאים בעוצר ביתי, ברור שעד סיום המלחמה – בעבודה לא יראו אותם. הסיבה העיקרית: הילדים. אותם לא ניתן להשאיר לבד בבית ולו לרגע וגם לא להריצם בין מקומות העבודה של ההורים. אתמול בערב תרמו לאווירה, הקשה בלאו הכי, הנחיות מפקד פיקוד העורף למצבי קולות נפץ וצפירות. הוא גם ביקש להישאר בבית היום ולא לצאת לעבודה ולמקומות רחוקים. הבוקר כבר לא צריך עוד את הסבריו, לכולם ברור – אנו במלחמה וכל מילה מיותרת.

ההכרזה של עמיר פרץ על "מצב חירום מיוחד", אין לה הבוקר משמעות, כי גם אלו שהלכו לעבודה ולא חזרו לא היו הולכים אם היו יודעים שמשכורתם ומקום העבודה שלהם מובטחים. הם לא היו שאננים, הם היו הססנים בכל הנוגע למקור פרנסה ועבודה ואולי אחרי שראו את טילי הפטריוט הם סמכו עליהם יותר מידי.

עבור תושבי הצפון, שנכללים במה שהגדיר שר הביטחון ויו"ר ההסתדרות לשעבר 'מצב חירום מיוחד', ההודעה שיצאה אמש מלשכתו היא תרופת הרגעה זמנית בלבד. משהו כמו אקומולי לילדים, שמעניק להם ביומיים הקרובים מענה לשאלות: האם להשאיר את הילדים לבד בבית? מה יהיה אם לא ילכו לעבודה, ניתן יהיה לפטרם? מי ישלם משכורת ומה יהיה עם תשלומי המשכנתא המתדפקים בחשבון הבנק בכל ראשית חודש? ובכלל, האם במקום העבודה יש מרחב מוגן? ומי מבטיח להם שהגעתם בשלום למקום העבודה תבטיח את חזרתם, בריאים ושלמים, משם?

אצל העצמאיים השאלות רבות וקשות גם כן, בעיקר בעונה שבה בדרך כלל התיירות בשיאה והפירות קוראים לקוטפים להורידם מהעצים לבית האריזה והשווקים.

כולם ממתינים להכרזה הנכונה יותר למצב הנוכחי: מצב חרום. ולא שום דבר אחר. אם זה ייפסק מחר או מחרתיים, נעמוד בזה ולא נבקש מהמדינה אגורה אחת, אמרו ראשי הרשויות למקבלי ההחלטות. אך אם זה יימשך יותר משבוע, זו כבר תהיה קטסטרופה. והם יודעים מה הם אומרים, כי כך הם חיו שנים ארוכות, כולל התזכורת של תקופת "ענבי זעם" וימים קשים אחרים, בהם לא זכרו להם את השקעתם הפסיבית בשמירה על עצמם.

אלא שההחלטה הזו, כפי שרוצים מקבלי ההחלטות, תמתין בינתיים. רק בימים הקרובים יקבע בלשכות שר הביטחון וראש הממשלה אם יפנו לכנסת לקבל את ההחלטה (שהיא בעצם חוק), לפיו יוכרז על 'מצב חרום'.

אלא שבאזורי הספיגה ברור וחד משמעי שמדובר במלחמה ובמלחמה כמו במלחמה - צריך להכריז את מה שצריך להכריז והכל על מנת שלא לפגוע במי שבגופו ובילדיו שומר על העורף. יתרה מזו, העורף היום הוא שדה הקרב האמיתי, בו החיילים נושאים תעודת זהות כחולה במקום פנקס חוגר.

הפרשנים יודעים לספר שיכול להיות שהימים הקרובים יהיו קשים יותר. הבוקר הוכיח שאכן כך הם פני הדברים. 8 הרוגים בחיפה. זו גם הסיבה לקרוא לכל הנוגעים בדבר לא לשכוח, בין לבין, לאתר קשישים וקשי יום אחרים ולקבצם למקום בטוח. יש גם כאלו שזקוקים למישהו צמוד שיהיה איתם ויוכל להסביר להם אודות המושגים החדשים עבורם, למרות שנותיהם הרבות, ולו רק משום שאינם וותיקים בישראל. יש בהם שאינם מבינים את השפה ולא מבינים מהו מרחב מוגן, מצב חירום מיוחד וכו'. יש להם גם חשבונות לשלם לא רק לחברת חשמל ו'מקורות', שכבר הודיעו ש'לא ילחצו'. אחרים נטולי עבודה ופרנסה ותלויים בקצבאות ביטוח לאומי ואין מי שיביא להם את הכסף מבנק הדואר, שאולי הוא בכלל סגור. ויש מי שגם אם ברשותם חשבון בנק אינם יודעים להיכן לפנות כעת, משום שהבנקים סגורים והכספומטים כבר מזמן התרוקנו.

יש הזקוקים להסברי מפקד פיקוד העורף שוב ושוב והוא, מפנה אתכם אמנם לאתר שבאינטרנט אבל לא לכולם יש את ערוץ המידע הזה. יש הזקוקים למשהו שכתוב בשפתם שלהם. ולשם כך הרי נועד מצב חרום – כדי שכולם יהיו בטוחים שעתידם מובטח.