מאת אסף לוי
רק לפני כמה שעות היו אנשי החיזבאללה אויבים המרים ביותר של ישראל, ועכשיו משני צידי הגבול עומדים אזרחים לבנונים, חלקם חמושים מול אזרחים ישראלים כשלידם אחרוני החיילים, וצועקים אחד לעבר השני. לא יורים, רק צועקים.
הלבנונים, מסרבים בעקשנות להיענות לניסיונות ההידברות מצד נציגות ארגון ארבע אמהות, צועקים לעבר הישראלים: "ניצחנו, אתם ברחתם מהאדמה שלנו, אנחנו ננקום עד שישוחררו כל האסירים הלבנונים. לא נסלח לכם ולא נשכח את האדמות הכבושות שאתם מחזיקים". מנגד, ניסתה ברוריה שרון, אמו של חייל סיירת הצנחנים עופר שרון (שהיה בקרב בו נהרג רס"ן איתן בלחסן ולא הסתער), ואורנה שימעוני ששכלה את בנה בלבנון, לדבר עם אנשי החיזבאללה. "תביאו קפה" צעקו לעברם, "אני אוהבת אתכם, לא שונאת אתכם, בואו נחיה בשלום, אני שמחה בשבילכם שקיבלתם את האדמה שלכם בחזרה, עכשיו הזמן לשים את הדברים מאחורה".- אמרה ברוריה שרון.
"אתם ציונים מסריחים, היטלר היה צריך לגמור את כולכם", השיבו הלבנונים מעבר לגדר, ואז כולם קוראים יחד "היטלר היטלר", כשהם מנופפים בדגלי חיזבאללה ואמל, חלקם חמושים, ומציגים לראווה את ציוד צה"ל שנשאר ונבזז.
אזרחים ישראלים נוספים שהיו עדים למחזה ההיסטורי היו נרגשים לא פחות. "תשמע, רק אתמול שנאתי אותם מוות, ולראות אותם היום כל כך מלאי שמחה בעיניים, זה פתאום לא נראה מאיים. אמנם יש להם רובים והם מקללים אותנו, אבל אני יכול להבין את השמחה שלהם. גם הם חזרו הביתה".
אורנה שמעוני, אמו של סגן אייל שמעוני ז"ל, הרגישה בכל זאת רגשות מעורבים מול הגדר הטובה - "גם אם מי שהרג את הבן שלי נמצא כאן ממש מולי, עשרה מטרים ממני מעבר לגדר, אין לי אלא להמשיך ולחיות. אני לא יכולה לסלוח או לשכוח, אני יכולה רק לקוות ולהמשיך לחיות בשלום. אני שמחה על הנסיגה ואני שמחה בשביל האמהות ששמעו את הבנים שלהן אומרים: 'חזרתי אמא', אני כבר לא אשמע את זה".
"מחבלים חמושים מאה מטר מהבית"
חיילי צה"ל, ביניהם כאלו שלא ישנו שעות רבות, שמרו על איפוק והקפידו לפקוח עין לעבר אנשי החיזבאללה החמושים. "זה באסה, אבל אין מה לעשות. עד לפני כמה שעות שלטנו פה בגיזרה, עשינו מה שאנחנו רוצים, ועכשיו זהו. אין יותר לבנון, נשמור על המדינה מהגדר" אמר סגן אייל מגולני.
גם תושבי הצפון קיבלו את הנסיגה ברגשות מעורבים. התושבים, שבשעות הבוקר הורשו לצאת מהמקלטים, שמחים, אבל גם מודאגים. "אנחנו לא יודעים איך להרגיש. מצד אחד כל המדינה שמחה על שהחיילים חזרו הביתה בלי פגע ובלי הרוגים, מצד שני אנחנו אלו שגרים פה. מאה מטר מהבית אני רואה עכשיו חיילי חיזבאללה חמושים. בקלות הם יכולים להוריד אותי. ואז מה יקרה? צה"ל יגיב? יכנס עוד פעם להלום בהם? ואז לא עשינו בזה שום דבר. אין לי תשובות, אני לא יודע מה לעשות, אולי נעזוב פה וזהו" סיפר חבר קיבוץ מנרה שעל הגבול.