ישראל 2000
קטע מיומן אישי, של ניצולת התעללות מינית בילדות:
"אלון, ברק, אייל, נועם, מתקשרים, מחייכים, נוגעים. אני לא מבדילה ביניהם עוד.
אף אחד לא ממלא אותי. אף אחד לא נותן לי בטחון כדי להיפתח. אני משתגעת!
מה עוד אני רוצה. הנה רוצים אותך. שוכבים אתך. אומרים לך. מנסים לעשות לך טוב.
את אפילו לא מסוגלת לקבל את הכל כי את עסוקה בכאב שלך. בשבוע האחרון, אני מנסה
לעבוד על עצמי שאני חיה כמו בת 22 ממוצעת, משתוללת, ואני בעצם כמו בת 13 מפוחדת,
שוכבת מתחתם מדממת. ברור לי לחלוטין שסקס לא מביא לי חום או אהבה, אבל
המודעות לא גורמת לי להשתנות..... והורג אותי איך אני מראה להם כאילו אני זורמת
והם עושים לי טוב. אני בכאבי עוד מטפחת את הביטחון שלהם ..."
לפני 8-9 שנים האונס בשומרת הדהד בארץ, המדינה מזועזעת. "איפה טעינו?".
במשך מעל לשנה כשהוא מהווה מוקד התלהמות ארצי בכל קנה מידה - מתפתחים דיונים
ציבוריים, הצגה על בסיס המקרה המסוקר רצה כבר שנים, ובני נוער צופים בה כחלק
מתוכנית הלימודים.
כמה שנים מאוחר יותר, אונס והתעללות קבוצתית במעוז השמנת - רמת השרון. ההנחות
בדבר נוער שמנת למול נוער המצוקה מתרסקות. "איפה טעינו?" שוב נשאלת, הפעם בהקשר
של "אם הנוער הזה טעה, האשמה ודאי בנו". ההלקאה העצמית בדרום ובשכונות המצוקה
קטנה, למרות תחקירים על הנערים היוזמים שבמקורם - כמה מפתיע, מהנהנים אנשינו -
משכונות לא הכי מבוססות (חייבים לאזן, לא?). המדינה גועשת לכמה חודשים.
העיתונות הנאורה מוקיעה אבל מסביב נשמעות קריאות "היא רצתה את זה"...
הנערה "רצתה להיות מקובלת", כאילו שזה מצדיק את ההתבהמות הזו של נערים בגיל בי"ס.
בכל מקום נשמעות שמועות על אופיה החומרני, על אי השתלבותה בבית הספר הקודם,
ולמעשה איש אינו מבין שהכמיהה שלה לתשומת לב, אינה עילה לכזו התעללות.
קרי, רצית חום? רצית תשומת לב? קבלי זין ותסתמי (מה שדי קל לעשות, אני חייבת לציין,
כשהוא דחוף במעמקי גרונך).
"אורגיה" של נערי (גברים בני 20) הנבחרת הצעירה. שבעה גברים חסונים עם בחורה אחת.
קטינה. שבעה על אחת. אני מזיזה לרגע הצידה את העובדה שהנערה הזו קוראת לעזרה כבר
שנים - כי אין בחורה ששוכבת עם המוני גברים בכזו אינטנסיביות שלא מנסה לקרוא לעזרה -
וכן, זה גם מניסיון אישי, וכן זה בד"כ קשור להתעללות בילדות. אבל עזבו את זה לרגע -
שבעה גברים צעירים על בחורה אחת זהו מחזה שלא מראים גם בסרטים הכחולים הכי נועזים.
במקרים של "חגיגה" על בחורה אחת. אלו תמיד 3-4 (ובנדיבות: חמישה) גברים: אחד אוראלי
(תבינו לבד מי בדיוק אקטיבי/ת), אחד אנאלי, אחד "מזיין" ואחד צופה וכולם ברוטציה.
מה שבעה גברים עושים עם ילדה אחת? הקריעה של הגוף שלה אינה עוד ביטוי במקרה הזה.
קריעה ממשית של חלקי גופה, משיכה לכל עבר לסיפוק מיני של שבעה גברים.
דמיינו שניה אחת את הסיטואציה. עד כמה אפשר להתעלם מנשמתה של נערה אבודה?
מנהל הנבחרת הצעירה, מר אורי רוזן, מציין ש "בלילה שאחרי המשחק הם חגגו את הניצחון
בדרכם, אבל זה כבר לא נוגע לתחום האחריות של הנבחרת". כאמור, בדיוק מה שהיינו מצפים
מאיש ציבור. כל אדם חף מפשע עד שהוכחה חפותו, כך אמר באומץ ובהגנה על שחקניו הבעלים
של הפועל ת"א, המשפטן ולוחם הצדק.
למה היא לא מתלוננת?
נו באמת, אז למה היא לא מתלוננת? מישהו אמר לי השבוע שהוא שמע שהנערה הזו באופן קבוע
הלכה למועדונים וביציאה הייתה כרוכה סביב כמה בחורים להמשך הלילה. אני מחליטה להיות
אובייקטיבית, לפחות לנסות ושמה עצמי במקומכם. נראה לכם שבאמת ישנה אהבה לעניין?
שבחורה אוהבת להזדיין עם קבוצות של גברים מיוזעים ונלהבים שהיא לא מכירה?
ולא, אני לא שמרנית. אני מכירה, אפילו קצת מקרוב, את עולם הזוהר והאורגיות. הכל בסבבה,
יש גם ("לא תאמינו כמה אנחנו מתקדמים") כמה סלבריטאים בעניין, שיואו כמה אנחנו אמריקה,
אבל, אלוהים אדירים, בחורה שכל יומיים הולכת ברחוב ומחפשת שמישהו יזיין אותה בלי רגש,
בלי היכרות מוקדמת ולכם זה נראה "נורמלי". מה? אין צדיק אחד בסדום שיגיד, שיתהה - היי,
מה? היא רוצה לשכב עם כולם כי היא נמשכת אליהם?
כן, כן, אני שומעת אתכם צועקים שם ברקע: נימפומנית. נימפומניה זו מחלה (לעיתים עם
שורשים רגשיים - פגיעה מינית, ולעיתים עם שורש פיזי). מחלה. נקודה. וכמו שאני
מצפה שתפעילו שיקול דעת לפני שאתם שוכבים עם, להבדיל אלפי הבדלות, מפגר,
כך גם במקרה הזה.
קצת עובדות, בטח שיבשות. (החוק היבש לא נרטב אף פעם, משמיעים בכל מסיבת נוער
לפנות בוקר, כנראה שהנוער הפנים ומקפיד ליישם). בתקדים שומרת, הובהר כי על הנערים
חלה חובת ההוכחה שביקשה לשכב עם כל אחד מהם. החוק הפלילי אומר שבעילת קטינה
אפילו אם בהסכמתה אינו קביל. בטח שלא שבעה. המשטרה, כמובן, לא חושבת לפתוח
בחקירה. אני אנחש שיש מחסור בכ"א ו"חוסר עניין לציבור".
מכרתם את נשמתה של ילדה בת 17. לימדתם אותה פרק חשוב בישראליות - גופה הפקר.
שנים אחרי שרבים ביזו וניצלו את חוסר יכולתה להתנגד - ואני מצפה מהקוראים הנאורים
להבין שיש כזה דבר. שאפילו מעוגן בתקדים שומרת. הביזוי המוקדם הזה, בגיל שאלוהים
רק יודע מתי החל, ואני מניחה שאפילו היא הדחיקה, מלמד אותה שאם כבר התחלת
(בחייך הזדיינת עם כל העולם לפני כן, מה זה שונה עכשיו?), הניחי לכולם לגמור
(עליך, בתוכך, איפה שרק ירצו). את יודעת שאת רוצה את זה.
מה עוד שאני לא מבינה לאן נעלמו כל ההורים במדינה שלנו. אם הייתה לי בת בגיל הזה
הייתי שולחת אותה לפנימייה קתולית, או מחביאה אותה בבית, לצערי. בטח ובטח לא שולחת
אותה לבית ספר (השתגעתי?), גם לא אחד אליטיסטי בצפון. שם הנוער מסתבר, מקבל
תחושה אלוהית של מין זמין. כשרון מיברג מכה על חטא, ואומר שמאוד קשה לו עם
הפיכתה של רמת השרון למושב נלוז. כמה חודשים מאוחר יותר, לא מעיז לומר מילה
בנושא אינוס מתמשך, של נבחרת שלמה, בנשמתה של ילדה אחת, אני לא מאמינה לכל
המילים שהוא כתב. כי בעיני הוא מצטרף לפרקלי
ישראל 2000
26.7.2001 / 17:18