התלכדות עכשיו

הבקר ישב נועם שליט מול ראש הממשלה אהוד אולמרט לבחון, ב-4 עיניים, מה מתקדם בעניין בנו, גלעד. נועם, שנכנס לכל בית ונגע בלב של כולנו בשבועיים האחרונים, לא פילל כי מעתה הוא לא יהיה בודד במערכה.

בו בעת שהחלה השיחה נפתחה הדלת והגיע ההודעה שסתמה, נכון לעכשיו, את הגולל על מאבק הסולו שלו להחזרת הבן. כעת יש לו שותפים נוספים למאבק להשבת בנים לביתם.

יום קשה בצפון, אחרי חודשים של התרעות והודעות כי הסיורים הוגברו וכי בכל מקרה ומצב חייבים החיילים, כמו גם האזרחים, להיזהר מחטיפות – כי את זה מתכנן החיזבאללה.

וזה הגיע. לא צריך היה להמתין לחדשות. מספיק שאתה מכיר 'צפוני' מקו העימות כדי לקבל את כל התמונה על המתרחש היום בגבול, שהשקט בו קצת הטעה. הטעה וגם אפשר לכוחות החיזבאללה להתארגן ולהתחמש ולהטמין מטענים לאורך ולרוחב קו הגבול.

זה לא חדש שדווקא בימים של שלווה יש מי שעובד מאחורי קו הגבול ולאו דווקא קשור בשיבוח מטעים ושיפור זני שזיפים ואפרסקים. מספיק היה להגיע לצפון בחגים האחרונים ולהבחין שלא הכל כתמול שלשום שם. לכן, משפט שאמר לפני כמה שעות במפגש עיתונאים האלוף אודי אדם: "עובדה – קרה" לא מתאים למצביא צבאי שרק לפני כמה ימים אמר שהכל יכול לקרות.

ואולי יש מקום, כמה שקשה לאמר זאת, לאמץ את שברי המילים של נסראללה, לפיהם הוא יודע שבישראל יש "שר ביטחון טירון, רמטכ"ל חדש וראש ממשלה טירון. אני אומר להם: שישאלו את ראשי הממשלה וקודמיהם בתפקיד לפני ישיבת הקבינט היום בשמונה בערב. מוטב שישאלו ויקבלו מהם עצות". עצה שנסראללה לא נתן נוגעת לכך שבממשלה הזו צריך להיות רק אדם אחד שמדבר. האחד הזה צריך להיות ראש הממשלה והוא בלבד. לא כל שר שיש לו מה לאמר ראוי שיאמר זאת, דווקא בימים ובשעות אלו.

חשוב לאמץ משהו מימי שרון הלא כל כך קלים, בהם הוא והוא בלבד היה הדובר ומה אמר? כלום. שתק, סובב את הגב והמשיך ללכת. ככה הצטלם וזה למעשה היה הנשק הסודי הנכון והמרתיע של מדינת ישראל בימיו כראש ממשלה.

מזה הם חוששים, אותם מנהיגי מחבלים. כל מילה יש בה מסר מפחיד, אבל הוא לא מרתיע. יש במילים כוח, אבל גם משהו שכנראה מצחיק את אותם מנהיגי החיזבאללה. כי הם, בלי עובדות בשטח לא מבינים הרתעה מהי.

ולכן, דווקא כעת בעיצומם של קרבות בעזה ובצפון צריכים כל הכוחות הלאומיים בכנסת להתאחד ולהתיישב סביב שולחן הממשלה, עד שיעבור זעם. לא צריך לתת להם תיקים, אבל צריך לתת להם אופציות לתמיכה במעשים שנעשים כעת על ידי כוחות צה"ל בכל כיוון אפשרי.

והחשוב ביותר: את הביקורת תשאירו לרבע אחרי המלחמה. וגם אם תחליטו לא להתאחד סביב ראש הממשלה אהוד אולמרט, לפחות אל תפריעו. תנו לימים לעשות את שלהם, במחיר מינימלי של חיים ובעיקר – למען הילדים שהיום לא ממש הבינו לאן הם נקלעו. הם נולדו אחרי הנסיגה, לצפון תיירותי וחדש וכעת מראים להם שבעצם אין חדש תחת השמש הצפונית.

ועוד משהו קטן: מלחמה בצפון היא תמיד משהו שנשמע יותר חזק, יותר קשה ויותר חשוב. אבל בדרום הרחוק החיילים נלחמים כבר למעלה מעשרה ימים ולכולם צריך להחזיק אצבעות ולקוות שלא יהיו יותר חללים ושהשלווה תשוב אל שדרות והסביבה.

אנחנו אתכם: החיילים, ההורים והמשפחות הדואגות וגם מאחוריך ממשלת ישראל כי אין לנו ארץ אחרת.