הדברה ביולוגית

הדברה ביולוגית באמצעות מיקרואורגניזמים
עפ"י הרצאה מפי פרופ' סנה ברוך מ- 26.1.2000
הדברה ביולוגית נהוגה בשנים האחרונות כפתרון לבעיות שונות שעוררה ההדברה הכימית (באמצעות כימיקלים). הבעיות המרכזיות שהתעוררו הן:
* המזיקים מפתחים עמידות לכימיקלים לאחר שימושים חוזרים ונשנים, ההדברה אינה יעילה ויש צורך בפיתוח חומר רעיל יותר.
* האיזון שבטבע מופר ע"י שימוש בחומרים כימיים. הפרת איזון זה עלולה לפגוע בסביבה ובכללה באדם.
שיטות להדברה ביולוגית:
1. תחרות
העיקרון בשיטה זו הוא הפיכת קרקע לא סופרסיבית (מעודדת גדילת פתוגנים) לסופרסיבית (מדכאת גדילת פתוגנים). אחת הדרכים לכך היא הוספת חיידקים "טובים" ומועילים לקרקע לא סופרסיבית. החיידק ה"טוב" מתחרה עם המזיקים על חומרים הדרושים לגידולו, למשל: מקורות פחמן וברזל. כך הקרקע הופכת לסופרסיבית (המזיק לא מצליח לגדול ולהתרבות עקב נוכחות החיידקים ה"טובים").
2. אנטיביוטיקה
אנטיביוטיקה היא חומר שמיוצר ע"י אורגניזמים ופועל כנגד אורגניזמים אחרים. האנטיביוטיקה אינה מזיקה לאדם. בהוספת אנטיביוטיקה לגידולים חקלאיים, היא מדכאת את גורם המחלה. אך גם כאן (בדומה להדברה כימית), אם משתמשים באנטיביוטיקה לאורך זמן, החיידקים עלולים לפתח עמידות כנגדה, והיא לא תהיה יעילה יותר.
3. פרזיטיזם (פטריות פרזיטיות)
הוספת פטריות פרזיטיות שמפרקות את דופן התאים של הפתוגנים ע"י אנזימים שהן מפרישות. ע"י כך הן הורסות את הפתוגן וחודרות לתוכו. שיטה נוספת היא במידה ויש פתוגן שעובד באמצעות נבגים; אפשר להוסיף פטריה שתתקוף את הפונדקאי והיא תייצר בתוכו את הנבגים שלה (במקום הנבגים שלו, אותם היא תקפה), וכך הפונדקאי (המזיק) נהרס.
4. הגנה ומניעה ע"י מיקרואורגניזמים לא פתוגניים
מחקרים הוכיחו כי בהוספת מיקרואורגניזם שאינו פתוגן לצמח שתקף אותו פתוגן הצמח גדל. לפיכך, מחפשים פטריות לא פתוגניות שיכולות להגן על צמח מסוים, ואז מוסיפים לו אותן. בפטריה הלא-פתוגנית קיימים חומרים (כמו אספירין) ששולחים סיגנלים לצמח וגורמים לו לפתח עמידות כנגד הפתוגן. שימוש בסוג זה של הדברה גם מגדיל ומשביח את היבול- הפטריות הלא פתוגניות מגנות על הצמח מהפתוגן, מעודדות צמיחה ומאפשרות גדילה ללא כמויות גדולות של מים.
חסרונות הדברה ביולוגית:
1. ההדברה הביולוגית יקרה.
2. עוד לא התגלו הרבה מיקרואורגניזמים שיכולים לשמש כהדברה נגד מיקרואורגניזמים אחרים.