את יציאת התלמידים לחופש הגדול מלווה דו"ח לא קל, בלשון המעטה, המעיד כי בשנת הלימודים האחרונה התקבלו 8,000 תלונות באמצעות "הקו הפתוח" של משרד החינוך שחשפו אלימות פיזית, מילולית ואפילו מינית מצד מורים ונושאי תפקידים במוסדות החינוך. כמו כן הוארו אירועי אלימות בין תלמידים לבין עצמם והעדר חשיפת התלמידים לזכותם להתלונן.
מה שמחריד בנתונים הללו היא העובדה שיש תלונות שאינן מופיעות בדו"חות רשמיים ונסגרות בד' אמות המוסד החינוכי. כאן גובר האינטרס האישי של המנהלים, להשתיק תלונות מחשש לפגיעה בשמם הטוב, כמו גם בשם בית ספרם.
יש גם תלמידים שמעדיפים לא להתלונן: זהו טבעם וגם בשל חששם ליחס עתידי של המערכת כלפיהם.
אם נבחן את סוגי התלונות, ניווכח כי 57 תלמידים התלוננו על אלימות מורים ובעלי תפקידים כלפיהם, נתון המהווה עליה ביחס לשנה שעברה. 2 תלמידים אף התלוננו על פגיעה מינית מצד מוריהם. 252 תלמידים התלוננו על אלימות מצד תלמידים אחרים ובכללם אותרה גם עלייה במספר התלונות על פגיעות מיניות בין תלמידים. 2,013 תלונות היו קשורות בבחינות הבגרות, 375 תלמידים התלוננו על ענישה לא הוגנת ו-112 תלמידים התלוננו על מצוקות נפשיות. יותר ממחצית מהמתלוננים הם בנים ורובם תלמידי החטיבה העליונה מהמגזר הממלכתי. נתון זה מעיד על יכולת להתלונן מעצם הבגרות והיכולת, שלא כמו בקרב גילאים נמוכים יותר שנדרשים לסיוע מצד בוגרים והורים כמו גם הבנה וחשיפה לנושא.
בתוך כל אלו אסור לשכוח שהמורים מהווים יעד בלתי מבוצר לאיומים ואלימות מצד תלמידים וחשש לפעול מולם ולו בשם הפחד מתגובת ההורים בנדון. זאת ועוד, בעידן האינטרנט והפורומים המורים מהווים גם יעד לאיומי תלמידים כלפיהם עד כדי הכפשת שמם באינטרנט. לעניין זה יוזכר, כי לא מכבר הוגש כתב אישום נגד נער מאזור המרכז שאיים על מורה באינטרנט.
למרות אי הנעימות, לפעמים, במאפייני התלונות ותוכנן אנשי המקצוע במשרד פועלים לעידוד התלונות. הסיבה: היחידה לזכויות תלמידים במשרד החינוך תפקידה לקדם מדיניות חינוכית של זכויות במערכת החינוך, הנגזרות מהאמנה הבינלאומית לזכויות הילד ומחוק זכויות התלמיד.
בשנים האחרונות, אין זה סוד, התחושה בציבור היא שהאלימות גואה ועולה והאלימות בקרב בני הנוער בכלל נמצאת בקו עליה. עם זאת, סטטיסטיקאים ואנשי חינוך יטענו לעליה שמקורה במודעות גדולה בכל הנוגע לרמת הדיווח בגין אירועים אלימים.
מה שכנראה נשכח מלב הנוגעים בדבר הינה העובדה שבית הספר נחשב לזירה נוחה לאלימות ולו רק בשל חולשת המורים בעמידתם בפרץ התלהמות הורים ותלמידים, במשולב וכל אחד לחוד. זה מתחיל באיום הורים על מנהלות (בד"כ נשים) החל מציוני ילדיהם ועד לתשלומים הנגבים לטובת ילדיהם שבמסגרת המוסד החינוכי. ומה שרואים הילדים מקרוב בבית ובשכונה הם מאמצים, כדרך להשגת מטרות שונות ומכאן - אלימות במגמת עליה.
רק לפני שנים אחדות, אלימות במוסדות חינוך התקשרה בדרך כלל לתופעות הנוגעות בעבריינות נוער. בשנים האחרונות, היריעה הורחבה וכך גם תפיסת החוקרים את הנושא. יוצא איפוא, כי האלימות בבית הספר הופרדה מתופעת עבריינות הנוער וכוללת אלימות ספציפית למוסדות חינוך הממויינת לקבוצתית ולעצמאית. האלימות יכולה להיות קבוצתית ואינדיבידואלית. עם זאת, אסור להתעלם מתופעה קשה נוספת הכוללת אלימות כלפי רכוש ומתבטאת בהשחתה והשמדת רכוש, פריצות וגניבות ציוד; בעיקר מחשבים, מקרנים ומסכי טלוויזיה ונספחיהם.
יש התולים את האלימות בכיתות גדולות ועמוסות, בתי ספר שיתרון הגודל הכלכלי הופך לחסרון בפן הנוגע בטיפוח הפרט וקידומו ועוד. לא רק המחקרים והניסיון בעולם הוכיחו שכיתות קטנות מאפשרות פיקוח ולימוד יעילים יותר ומהווים מרשם, כמעט בטוח, להפחתת האלימות. קיים גם קשר כין מערכת עקבית של אכיפת חוקים והוראות 'בית סיפריות', קיום משמעת ופיקוח בכיתה, לבין צמצום וונדליזם כלפי רכוש. גם המורים, ככל הנראה, יהיו סבלניים יותר וייבחנו בפרמטרים אחרים ביחסם לצרכנים, כלומר - התלמידים.
מכאן, הקטנת בתי הספר והכיתות והפיכתם לבית ספר בסגנון של 'בוטיק עלית חינוכי', יביאו בסופה של שנה לתלמידים המזכירים את ההבדל בין טי-שרט שנרכש בשוק לכזה שנרכש בבוטיק צמרת. הצרכן יקבל יותר פיקוח ותשומת לב ועיצוב אישי והתוצאה בסקר הבא תהייה הפחתת אלימות ויצירת תלמיד איכותי והישגי המתקשר טוב יותר מול מורו ורבו ולהיפך.
מורים ואלימים
נורית אמיתי
11.7.2006 / 10:31