חמש המלצות שוות לסרטים

לקראת הגעתו של "המתנקש", סרטו המי יודע כמה של ג'קי צ'אן למסך הגדול, המדור "הצעת הגשה" יעסוק הפעם בסרטי אומנויות לחימה. חלקם טובים, חלקם טובים עוד יותר, חלקם עם ג'קי צ'אן וחלקם לא, אך כולם יגרמו לכם לחסום בעיטה דמיונית בשלב מסויים. יש מכות?

ג'קי צ'אן הוא נער מפונק, שהופך ללוחם צדק ומתחיל להתלמד אצל "מאסטר" שתיין, שמלמד אותו את רזי ה"אגרוף השיכור", טכניקת קונג פו, שמגיעה לשלמות רק אחרי שתייה מרובה של סאקי (אלוהים יודע איך הם משתכרים מהמים החמים האלה). יואן וו-פינג, ששמו הגיע לאוזנינו המערביות רק לאחר ה"מאטריקס", מביים ביעילות רבה את אחד הסרטים המוצלחים של תקופת "סרטי הבורקס" של צ'אן, וגם משתתף, בשביל הכיף, ככפילו של המאסטר הזקן.

סרטו המושקע ורחב היריעה של טסואי הארק (מי שהביא לנו את השיעמומון האפי "שבע חרבות"), הציג בפעם הראשונה - בניגוד לשלל סרטי "אמן הלחימה האמריקאי שהתחנך בסין", זה שעוצר כדורי רובה בשיניו בזמן שהוא פותר תשחצים - את חששותיו של הקונג-פואיסט הסיני, מלוע הרובה של הקולוניאליסט הבריטי הנפשע. וונג-פיי הונג (הלא הוא ג'ט לי), חמוש במטרייה, מבכה את הרס המסורת הסינית ועלייתן של המעצמות המערביות חסרות הנשמה, תוך כדי לחימה בלתי הגיונית במשת"פ רשע בעל צמה קטלנית, על גבי ערימות (על גבי ערימות) של סולמות. ללא ספק ה"היו זמנים" הטוב ביותר מאז "אמריקה" וה"מערב". אולי קצת פחות טוב מ"היו זמנים עם פיסטוק וחברים".

גם בפורמט ההוליוודי יש לג'ט לי הצלחות לפעמים. "נשיקת הדרקון" הוא הדוגמה המושלמת לסרט קונג-פו מעולה, בלי יותר מדי משמעות, מסר, או נרטיב שיפריעו למכות. ליו (לי), איש הביון הסיני, מגיע לפריז בעקבות סוכן סיני אחר, שלכאורה סרח ומגלה פריז מסואבת של כנופיות, סרסורים וזונות, הנשלטת ע"י פוליטיקאי מושחת. מכאן, הסרט הוא כמו משחק וידאו מוצלח, כאשר ליו מצליח לחסל ביעילות אינספור "שליחים", כל אחד עם לוק יחודי וסגנון לחימה משלו. בקרב לקראת הסוף, עם הנמוך שבתאומים הצרפתים הבלונדינים, כבר ממש אפשר להרגיש את הקומבו של הפלייסטיישן בידיים.

אם ג'קי צ'אן הוא הזאב רווח של הקונג פו, הרי שסטיבן צ'או הוא הצ'ארלי צ'אפלין ולפי האנלוגיה הזו, "מהומה בשנחאי" הוא ה"זמנים מודרנים" שלו. סינג (צ'או) הפרחח, מנסה בכל כוחו להתקבל לכנופיית הגרזנים המסוכנת, שמטילה את אימתה על שנחאי של שנות הארבעים. בניגוד לג'קי צ'אן, האספקט הקומי בסרטיו של צ'או מתהלך יד ביד עם אומניות הלחימה.

אם זו בעלת הבית האגרסיבית, שעושה שימוש ב"קונג פו הסיגריות" היחודי לה, מתנקשי כלי המיתר שמנגנים את קורבנותיהם למוות, או סינג בעצמו, שמפליא במכות היוצרות עמקים לאחר שהוא למד את טכניקת "כף היד הנופלת מגן העדן". ניאו יכול ללכת לחפש את החברים שלו.

אחרי הרבה התלבטויות בין מייקל דודיקוף, צ'אק נוריס, סטיבן סיגל ומרק דקסקוס, הוחלט (במערכת) שז'אן-קלוד ואן-דאם יהווה את הצלע המערבית של "הצעת הגשה". לאחר ההחלטה הזו, "ספורט הדמים", כבר היה בחירה קלה יותר. פרנק דאקס (ז'קו"ד) נאלץ עקב סיבה לא חשובה (נקמה, אתם יודעים), להשתתף בתחרות לחימה פיראטית ומסוכנת בהונג קונג ונצחון היא האפשרות היחידה.

חוץ מפס הקול המעולה (שנת שמונים ושמונה היתה שנה מצחיקה במוזיקה), הנבל המשכנע, בעיטת ה-360 המפורסמת והעובדה שכמעט לאורך כל הסרט מתנהלים קרבות, הסרט מציג את כל סגנונות הלחימה, שרק תוכלו לחשוב עליהם: הקראטיסט, הג'ודואיסט, הנינג'ה, הטיי-קוואן דואיסט, הוו-שואיסט, המתאגרף התאילנדי, הנחש, הנמר, הקוף, הנשר וההיפופוטם, כולם יבואו לבקר. אף אחד מהם לא יוכל לבריסלי המנופח.