קורטוב שחצנות עם הרבה אופטימיות

נקודת המבט של אשה על חייה יכולה להשפיע על בריאותה. כך על פי שני מחקרים חדשים, שהתפרסמו בביטאון אגודת הפסיכולוגים האמריקאים "Health Pchycology" בנובמבר השנה.
במחקר הראשון תואר כיצד אופטימיות יכולה להקטין את הסיכון של לידת תינוק במשקל נמוך או למנוע לידה בטרם עת, בקרב נשים בהריון בסיכון גבוה.
הפסיכולוגית ד"ר מרסי לובל וחוקרים נוספים בדקו 129 נשים גילאי 20-43 שהיו בתחילת הריונן ובסיכון גבוה ללדת תינוק במשקל נמוך. כל הנשים היו בסיכון בריאותי כרוני בגלל לחץ דם גבוה, סוכרת, הפלה בהריון קודם או סיבוכים בהריון הנוכחי.
המושג אופטימיות הוגדר על ידי תשובות לשאלון בנוסח אני מסכימה או לא לאמירות כמו "אני תמיד רואה את הצד הבהיר", "אני תמיד מצפה לטוב", "אני כמעט שלא מצפה שהדברים יתנהלו על פי דרכי". לדברי החוקרים, נשים שקיבלו ניקוד גבוה במבחן האופטימיות נטו גם לאכול אוכל מזין ובריא והתעמלו בזמן ההריון. הנשים שהיו הכי פחות אופטימיות במשך ההריון ילדו תינוקות במשקל נמוך יותר. ד"ר לובל ציינה כי אף על פי שהנשים שהיו פחות אופטימיות גם דיווחו על מתח בזמן ההריון, המתח לבדו אינו האשם. השקפת העולם של האשה על חייה וההתנהגות הבריאותית שמימשה כתוצאה מכך במשך ההריון, הם
שהשפיעו על הלידה.
לדברי ד"ר לובל, מממצאים אלה עולה כי פסימיות עלולה להשפיע על בריאות האם והעובר כמו גורמי סיכון רפואיים מסורתיים שמוענקת להם תשומת לב רבה.
המחקר השני הראה שתפישת הלחץ (סטרס) יכולה להשפיע על הבריאות הכוללת של האישה. את רמת המתח הגדולה ביותר הגדירו החוקרים - האמריקאים - כמצב של עוני. על פי ד"ר ננסי אדלר מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, לא רק רמת הכנסה או השכלה משפיעה על הבריאות, אלא גם ההערכה העצמית
של האדם בתחומים אלה ואחרים.
החוקרים מצאו שנשים שהעמידו את עצמן במעמד חברתי גבוה יותר דיווחו על מצב פיסי טוב יותר, נדרש להן פחות זמן להירדם בלילה, בעת המנוחה העוררות שלהן היתה נמוכה (בניגוד לאנשים במצבי חרדה), והיה להן פחות שומן באזור הבטן (שהוא סימן להסתגלות ללחץ). לעומת זאת, לאלה שתפשו את עצמן כנמנות עם מעמד חברתי נמוך יותר היתה סבירות גבוהה יותר למתח כרוני, פסימיות ותחושה של שליטה מועטה על החיים.
החוקרים בדקו 160 נשים לבנות בריאות, גילאי 30-46, שבנוסף לדיווח על מצב הכנסתן והשכלתן, התבקשו לסמן את מקומן בסולם חברתי. בראש הסולם הזה הוצבו בני אדם שיש להם הכי הרבה כסף, השכלה ומשרות טובות.
הנשים, שבאו מרקע סוציו-אקונומי שונה, גם הוערכו על פי מדדים פסיכולוגיים, לרבות שאלות כמו אם הן נוטות להרגיש רגשות שליליים, מה סגנון ההתמודדות שלהן והגדרה עצמית של רמות מתח ומתח כרוני. כן הוערכו דפוסי השינה של הנבדקות, תגובות פיסיולוגיות במנוחה וחלוקת השומן בגוף.
95 מהנשים השתתפו בניסוי שבדק את תגובת הקורטיזול למתח. הקורטיזול (נגזרת של אדרנלין) מופרש במצבי מתח, ולדברי החוקרים, ממלא תפקיד בהצטברות השומן באזור הבטן. שכבות השומן באזור זה קשורות למחלות לב וכלי דם.
ככל שאדם חווה יותר התנסויות מלחיצות הוא נחשף לרמות גבוהות של קורטיזול.
לדברי פרופ' שולמית קרייטלר, ראש היחידה לפסיכולוגיה אונקולוגית במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ומרצה באוניברסיטת תל אביב, המחקר שייך לענף מתפתח בתחום הפסיכולוגיה הבריאותית, המתמקד בנשים. היא מזכירה, כי לא המתח, הלחץ או ההערכה העצמית של האשה מחוללים מחלה. לשם כך דרוש גורם
כמו וירוס או חיידק. אלא שבמצב פסיכו-פיסיולוגי מסוים, שבו האישה לחוצה יותר ואולי "מחוסנת" פחות, למחוללי המחלה יש קרקע פורייה להיקלט.
אשר לטענת החוקרים כאילו עוני הוא גורם המתח הגבוה ביותר, פרופ' קרייטלר מציינת כי זה אולי נכון לארה"ב, שבה, כששואלים אדם כמה הוא משתכר, בעצם שואלים כמה הוא שווה; וכשאתה עני, אתה בעצם לא שווה. לעומת זאת, בארץ וכך גם בסולמות מתח מקובלים, גורם המתח והלחץ הגבוה ביותר הוא שכול ואובדן.
בדרך דומה, גם האופטימיות אינה הגורם המסייע במיגור מחלה, אלא ההתנהגות הבריאותית של האדם האופטימי בחיי היום-יום. לדוגמה, חולה במחלה קשה בעל גישה אופטימית ידאג לתחזוקה טובה של גופו וייטיב לטפל בעצמו, בעוד שהחולה הפסימי עלול לומר: לשם מה?
לדברי קרייטלר, גם אנשים בריאים בנפשם ובגופם סובלים מפעם לפעם ממצבים מדכאים, ההבדל הוא שהאופטימיסט יתאמץ ויוציא את עצמו, כל אחד בדרכו, מהמצב המדכדך. גם אנשים חולים, אם יפעלו בדרך שעשויה לגרום להם שמחה, יוכלו לשפר את מצבם.