מגע עם עופרת, חשיפה לקרינה, עמידה ממושכת, עבודה במשמרות וסביבה רועשת הם רק חלק מהגורמים העלולים להפוך את סביבת העבודה לבלתי בטוחה לנשים הרות. אף שהריון כבר אינו נחשב מצב המגביל נשים, והעבודה כשלעצמה אינה נתפסת כמסכנת את בריאותן, מקומות עבודה רבים אינם סביבה בטוחה
לנשים הרות.
נשים הן מחצית מכוח העבודה במשק, ומרבית העובדות הן בגיל הפריון (עד גיל 54). התנאים במקומות עבודה רבים עלולים לפגוע בנשים הרות או בתקינות ההריון. נשים הרות עלולות לבוא במגע עם עופרת לא רק במפעלים שבהם מתיכים או מלחימים עופרת, אלא גם במפעלים למוצרי פלסטיק (שהעופרת היא חלק מתהליך הייצור שלו), או אם הן מדריכות ירי במטווח. אחרות עלולות להיחשף לקרינה - במחלקת רנטגן בבית חולים, בחדר צנתורים במכון לב או במחלקות אורולוגיות. גם עובדות במחלקות בקרת איכות
במפעלים עלולות להיחשף לקרינת רנטגן, משום שיש תהליכי בקרת איכות שבהם משתמשים בשיקוף רנטגן.
עבודה המצריכה עמידה ממושכת או הדורשת תנועות מונוטוניות וסביבה שבה עשן הסיגריות מורגש גם מחוץ לאזור העישון הרשמי, עלולות לסכן נשים הרות. לתנאים אלו, המאפיינים רבים ממקומות העבודה, יש השלכות ישירות על בריאות הנשים ההרות ועל תקינות ההריון.
ד"ר מנחם פישר, יו"ר החברה לרפואת נשים בקהילה וחבר במועצה הלאומית לבריאות האשה, אומר כי במחקרים שבדקו את השפעת תנאי העבודה על בריאות האשה ההרה ועל תקינות ההריון אותרו כמה גורמים שיש להם השפעה משמעותית.
עבודה מאומצת, המאפיינת עיסוקים כמו ניקיון, סיעוד, טיפול בחולים ועוד, כרוכה בסיכון מוגבר לרעלת הריון, ללידה מוקדמת וללידת יילוד במשקל נמוך יחסית לגיל ההריון. סיבה לכך היא, כנראה, המאמץ הפיסי,
הגורם לגוף להגביר את זרימת הדם לאיברים החיוניים - המוח, הלב והשרירים. בעקבות זאת פוחתת זרימת הדם לרחם.
עבודה מלחיצה ותחרותית, שיש בה לחץ זמן, גורמת להפרשת הורמוני סטרס. הורמונים אלה גורמים לעצירת אספקת הדם לאיברים הפחות חיוניים, ובהם הרחם.
עבודה מלחיצה שבה העובדת חייבת לעמוד בקצב פעולת המכונות, או במכסת עבודה, או לגמור פרויקט בזמן נתון, עלולה להעלות את לחץ הדם ואף מגבירה את הסיכון לרעלת הריון.
לעבודה במשמרות יש קשר להפלות וללידות מוקדמות. עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, בעבודה בלילות ובעייפות קשה היא גורם סיכון ללידה מוקדמת.
ד"ר אורלי תיבון-פישר, מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית בגליל העליון וטבריה בשירותי בריאות כללית, מציינת כי גם למידת השליטה שהאשה ההרה חשה שיש לה על תנאי העבודה שלה, יש כנראה השפעה משמעותית על תקינות ההריון. יכולתה של האשה להשפיע על ארגון עבודתה עשויה להפחית את
הסיכון לרעלת הריון.
"נשים שעובדות בפס ייצור ואינן יכולות לקום או להתמתח, ללכת לשירותים בתכיפות או לשתות מים, כי ההפסקות שלהן נשלטות על ידי פעולת המכונות וסדרי העבודה, חשות שהן חסרות שליטה על תנאי עבודתן", אומרת ד"ר תיבון-פישר. "מחקרים מעידים שנשים אלה מצויות בסיכון גבוה גם לרעלת הריון וגם ללידת תינוקות במשקל נמוך".
ד"ר תיבון-פישר מוסיפה כי ידוע זה כבר שעבודה במשמרות מסוכנת לאשה ההרה, ולכן יש תקנות המאפשרות לאשה לבחור לא לעבוד במשמרות בזמן ההריון. עם זאת, לדבריה, "יש מקומות שבהם האשה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על עבודת המשמרות - אם מפני שבלילות או בחגים משולם תעריף גבוה
יותר ואם בגלל התחרות במקום העבודה. יש עדיין בתי חולים בישראל, שבהם מתמחות ממשיכות לעבוד בלילות בגלל לחץ חברתי של עמיתים, תחרות קשה ודרישות גבוהות. לכן זה לא תמיד עוזר שמאפשרים לאשה לוותר על משמרות לילה".
החוק מאפשר לנשים הרות להימנע ממגע עם חומרים מסוכנים מסוימים בזמן ההריון ולהימנע מעבודה במשמרות, אבל ד"ר תיבון-פישר אומרת כי החברה צריכה לשאוף שיחייבו את מקומות העבודה להתאים את עצמם לנשים העובדות בהם, במקום שנטל הדאגה לבריאותן יגביל את הנשים ההרות בעבודה".
לדבריה, לא תמיד מוטלת על העובד הדאגה לבריאותו: ב-1977 התברר כי חומר ששימש לריסוס בננות מאז שנות החמישים גרם לעקרות בגברים. מאז פרסום הממצאים הוחלט להפסיק להשתמש באותו חומר - DBCT - וגם ייצורו נאסר. ד"ר תיבון-פישר טוענת כי בהקשר זה לא ציפו שהגברים יגנו על עצמם. "גם כלפי נשים בסיכון יש לנקוט פעולות כאלו - לחייב את מקומות העבודה לתת להן סביבת עבודה בטוחה".
מאחר וסביבת העבודה במקומות רבים אינה בטוחה דיה, נאלצים העובדים לעטות מיגון אישי מסורבל ולא נוח. גם בעניין זה נמצאות הנשים בעמדת נחיתות. בדיקה שנערכה בארצות הברית בקרב 350 חברות המייצרות אמצעי מיגון ובטיחות בעבודה, הראתה שרק פחות מחמישית מהן ייצרו ושיווקו מסיכות, אוזניות וכפפות שמידותיהן מותאמות לנשים. רק מחצית מהחברות ייצרו ושיווקו נעלי בטיחות וסרבלי עבודה המותאמים לנשים.
רחוק מחומרים מסוכנים
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת אישרה בפברואר תקנות הגנה על נשים הרות או מיניקות, העובדות בחשיפה לחומרים מסוכנים. לפי הודעת הוועדה, "לא יהיה אפשר להעביד עובדת בהריון בקרבה למקור חום העשוי להעלות את חום גופה מעל ל-38.5מעלות למשך ארבע שעות ברציפות, אסור
יהיה להעסיק עובדת בתהליך ייצור של חומרים מסוכנים, ביניהם זרניך, בנזן, תלידומיד ועוד, ואסור יהיה להעסיקה בחשיפה לאותם חומרים, וכן לחומרים ציטוטוקסיים אנטי-סרטניים. על המעביד תוטל החובה למצוא לעובדת בהריון עבודה חלופית לתקופה זו, ואם לא מצא, תהיה האשה זכאית לגמלה לשמירת הריון".
בנוסף על כך, על המעביד הוטלה חובה ליידע נשים בגיל הפוריות (עד גיל 54) המועסקות בבית ספר יסודי, גן ילדים או מעון יום במוסד רפואי, על הסיכון להידבקות באדמת. נשים העובדות במקומות אלה יופנו לקבלת חיסון נגד אדמת או יידרשו להמציא אישור על היותן מחוסנות.
הוועדה הרחיבה את נוסח התקנות שהוצע על ידי משרד העבודה והרווחה בשני תחומים: ההגדרה "מעביד" חלה גם על מעס
הולכת לעבודה ומסתכנת?
25.7.2001 / 22:34