לראות את הלבן בעיניים

"להביט לקהל בלבן שבעיניים" זהו אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני יוצרים ואומנים ברחוב ואשמח לשמוע מחשבות ותגובות גם מאנשי המקצוע בתחום וגם ממשתתפי הפורום.

שחקן תיאטרון ש"ירד" אל הרחוב הגיע אליי נסער ואמר שהעבודה גרמה לו לפחדים
שהוא ממש לא מכיר מהבמה, והכי מפחיד היה לראות את הקהל כל כך קרוב.
תיאטרון הרחוב שחי כל הזמן משבירת ה"קיר הרביעי" יוצר קשר בלתי אמצעי עם
הקהל ונתון לחסדי הרחוב. וזה מפחיד.

מצד אחד נמצאים השחקן, קבוצה, המחזה שעבדו עליו שבועות ואולי חודשים,
ומצד שני הרחוב שתגובותיו בלתי צפויות ואינן ניתנות לבימוי או לחיזוי כל שהוא.
אני מפריד בכוונה בין המונח "רחוב" לבין המונח "קהל ברחוב" - הרחוב הנו מושג כולל
וחלק מתוכו הוא גם הקהל.
קבוצות ואומנים בלתי מנוסים מתקשים בדרך כלל לעמוד בתכנון המקורי ולהקשיב לרחשי הרחוב בו זמנית. קשה לעזוב את הנתיב המתוכנן של היצירה, שהיא מהות העניין ומטבע הדברים רוצים להיצמד אליה. מאידך, היצמדות קשיחה למערך התכנון המוקדם ללא הקשבה לרחוב, תביא ממילא לקריסת התכנון.
יוצר המכוון את יצירתו לרחוב מבין עד מהרה שהעבודה בתנאי חדר חזרות עלולה להטעות מאוד. התהליך המרכזי מתרחש בעצם המפגש עם הרחוב עצמו ועם הקהל. רבות היצירות שתוכננו בדרך מסוימת בחדר החזרות ושונו לחלוטין לאחר שירדו אל הרחוב.

דוגמה קטנה למחשבה:
קבוצה עובדת ברחוב בפני קהל רב. המופע זורם, הקהל מרותק והתנאים נפלאים.
המופע מתפתח ולפתע, ממש לקראת אחד משיאי ההתרחשות, כלב חותך לו את ה"במה" מקצה לקצה.
מה עושים?
מתעלמים וממשיכים בקו ובהתרחשות המתוכננת?
עוצרים הכל, מגיבים למעבר ונוטשים את התסריט המקורי?
מה הקהל מרגיש בכל אחת מהאפשרויות?
מה הקהל חושב על האמנים בכל אחת מהאפשרויות?
למה בכלל צריך את זה ? כל כך פשוט ונוח לעבוד על במה רגילה.

התשובות רבות ואין בכוונתי לענות עליהן בשלב זה. נשאי את השאלות פתוחות ואשמח
לדון בהן בפורום.

"הלבן בעיניים" הזה ,לפעמים הוא מחייך אליך, ומעצם הקירבה תחושת הסיפוק האמנותי
גדולה מאוד (והרי אנו עושים כל זאת בעיקר בשביל זה). מצד שני, במקרים רבים הקשר מתחיל בחיוך והנאה משותפת ואט אט ישנה התרחקות ואף נטישה משמעותית של קהל. התחושה קשה מאוד. אמנים רבים מגדירים אותה כ"מוות קטן" בבטן.

איך מושכים אליך את הקהל ברחוב?
איך דואגים לשמור אותו סביבך?
מופע טוב, זה ברור.

זאת אחת משאלות המפתח העומדות בפני היוצר והאמן ברחוב – ננסה לדבר גם על זה בפורום ,אולם אתחיל
את הדיון בכותרת אחת לפחות:
הקשבה ,פתיחות טוטאלית ואסור להגיד לא!!! הן לפרטנרים והן לרחוב ולקהל.
אין פטנטים. מדובר בעבודה קשה מאד של צבירת ניסיון וב"שעות טיסה" רבות
במפגשים מתוכננים או מזדמנים, עם הרחוב והקהל. זוהי עבודה קשה ושוחקת
אולם בקצה שלה מחכה לך …. אמן הרחוב שבך.

ואולי אסור לחשוב כלל על הקהל תחושותיו , דעותיו ותגובותיו וחלק מהעניין
הוא בהחלט לקחת את המושכות האומנותיים ולהוביל את הקהל אל עולם הדימויים אותם אנו רוצים להעביר גם על חשבון אובדן חלק \ כל הקהל בדרך? ואולי עלינו לקחת חלק ב"חינוך" הקהל לצפייה בדברים שכעת הוא לאו דווקא נכון אליהם? להבין את הקהל ולהיענות לתביעותיו או לדחוף אותו להבין אותנו?
מעניין מה קורה היום בישראל בתחום הזה לעומת העולם.


עד כאן נכון לעכשיו , ניפגש ביום חמישי 1.2.01
בשעה 21:00 עד 23:00 בפתיחת הפורום לתיאטרון רחוב.

להתראות בפורום
ג'קי בכר