תהליך הגדילה של הנעליים

רעיונות קטנים שפותרים בעיות כאובות מוצגים בימים אלה בתערוכת הסיום של בוגרי ויטל בתל אביב

pic1



"בועה", מכונית עירונית זעירה
רעיונות גדולים באמת, כך
אומרים, הם אלה שנראים מובנים
מאליהם אחרי שמישהו אחר כבר
הגה אותם. לפחות שלושה רעיונות
כאלה מוצגים בימים אלה בתערוכת
סוף השנה של בוגרי המרכז
ללימודי עיצוב "ויטל" בתל
אביב, ושלושתם קשורים
בנעליים.

דלית ציפורקין עיצבה נעל
מודולרית, שאפשר לחבר לסוליה
שלה סוגים שונים של גפות


ולהקנות לה חזות שונה בכל פעם - מגף, סנדל או נעל הליכה, במגוון גדול
של צבעים וגזרות. את הגפות אפשר לקפל לגודל מזערי ולשמור בתיק קטן
כדי שישמשו כנעליים להחלפה בעת הצורך.

ליה קפלן עיצבה נעליים לילדים, שגדלות עם צמיחת כפות הרגליים. בחלק

pic2


מערכת איזון לצוללנים
האחורי של הסוליה חבוי מנגנון
הברגה, שאליו מתחברות תוספות
לסוליה. הגפה הגמישה כבר
מתאימה את עצמה לרגל הגדלה.

הנעליים שעיצבה סיגלית אוליאל,
לעומת זאת, פותרות בעיה כאובה
שמציקה רק למעטים. העובדים
בריצוף, מתברר, נאלצים להישען
על הבהונות במשך רוב יום
העבודה שלהם וסובלים מכאבים
באצבעות הרגליים. הנעל של
אוליאל היא בעלת חרטום שטוח,

ומאחור יש לה כרית תמיכה, כך שישיבה או כריעה ממושכות הופכות נוחות
בהרבה.

"אנשים כאן חשבו על בעיות אנושיות ולאו דווקא ענקיות, וזה בעיני סוג
של חדשנות", אומר מנהל ויטל, יקי מולכו. "נעל הרצפים, למשל. כמה
רצפים כבר יש? לכאורה אפשר היה לשאול מה בכלל כל הסיפור, אבל האמת
היא שהתלמידה איתרה יופי של בעיה, משהו אמיתי שציבור לא גדול סובל
ממנה, אבל הפתרון הוא הישג גדול מאוד".

מולכו אינו מוטרד מכך שהסטודנטים שלו לא נסחפו אחר האופנה האחרונה של
שילוב שבבי מחשב ואלקטרוניקה זעירה בכל תחומי העיצוב. "הסטודנטים
שלנו טיפלו בהרבה בעיות ארציות ואנושיות. ברור שהם משתמשים במיטב
הטכנולוגיה כדי לעשות זאת, אבל העבודה מתחילה מהראש, והמחשב הוא רק
כלי להוצאה לפועל של רעיונות".

המצאות נוספות המוצגות בתערוכה אכן פותרות בעיות קטנות אך כאובות: החל
במערכת חדישה המסייעת לצוללנים מתחת למים לוודא כי הם שומרים על
איזון ביחס לפני הקרקע, דרך מארז לקקטוס המונע דקירות וכלה ברהיט
שתומך בגופה של אשה הרה בכל תנוחה שתבחר.

ינון שמחי עיצב כלי רכב עירוני זעיר, שהוא מכנה "בועה". שמחי ניסה
לטפל בשני נושאים אורבניים בוערים: ניידות בטוחה ואבטלה. כלי הרכב
שלו מורכב משלדת אלומיניום ומאשכולות של בלוני גומי המתנפחים בזמן
פגיעה. הבלונים הם גרסה מתקדמת של כריות אוויר, והם אמורים להגן לא
רק על הנהג והנוסע, אלא גם על הולכי הרגל שבחוץ. לדברי שמחי, את כלי
הרכב הזעיר, שאורכו 2.30 מ' בלבד, אפשר לייצר בטכנולוגיות פשוטות
וממרכיבים זולים. בתי מלאכה שייצרו את המכוניות המתקדמות יפתרו,
לדבריו, את בעיית האבטלה.

גם אורן רון התמקד בבעיות תחבורה. הוא עיצב קסדה דינמית לרוכבי
אופניים המכונה "הד מייט", שמקטינה את סכנת הפגיעה בראש בזמן תאונה.
בקסדה החדשנית יש שכבות של בולמי זעזועים - בזמן פגיעה השכבה
החיצונית נעה באותו אופן שבו נעה הקרקפת על הגולגולת ובכך סופגת חלק
מהזעזועים. אפשר להחליף את הציפוי החיצוני של הקסדה כדי לשנות את
הצבע שלה, ואפשר גם לחבר לה משקפיים, פנסים או מראה.

הפריט הדיגיטלי הבולט בתערוכה הוא הגיטרה שעיצב יריב גורביץ. במקום
מיתרים רגילים יש בה שתי יחידות: היד המופקדת על צוואר הגיטרה לוחצת
על כריות סיליקון מיוחדות, והיד השנייה, שבדרך כלל מופקדת על
המיתרים, מפיקה צלילים מיחידת פריטה דיגיטלית. העדר המיתרים מאפשר
שינויי עיצוב דרמטיים והתאמת הגיטרה לגוף המנגן. הגיטרה כמובן משדרת
את המוסיקה למערכת ההגברה באמצעות משדר אלחוטי שעל צווארה.