גם לפני שנה בדיוק הייתה תכונה רבה בחבל אשכול האזור בנגב הגובל ברצועת עזה, שהמה אז כוחות צבא רבים וגדודי עיתונאים. חגיגת "ההתנתקות" - המבצע המופרע וחסר התקדים שבמסגרתו גירשה מדינה בכוח אלפים מאזרחיה מבתיהם, שאותם החריבה ונתנה את השטח, חלק ממולדתה ההיסטורית, לאויביה המרים ביותר ללא כל תמורה - הייתה בעיצומה ועוררה סקרנות עולמית.
כזכור, "המשימה הלאומית", כפי שקרא אז מופז למבצע הסתיימה בהצלחה מרשימה לשביעות רצונם של מתכנניה. גם קיבוץ כרם שלום כיכב בקיץ שעבר, חבריו קיבלו כמה ימי מלון ונתנו את הישוב לכוחות הגירוש כדי שיתאמנו על ישוב אמיתי למען הקל עליהם לזרוק מבתיהם את אחיהם, שגרו קילומטרים ספורים מערבה. חברי הקיבוץ, שלא דרשו כסף תמורת השירות הזה, קיוו נגד כל הגיון שבעולם, שזה אולי מה שיהפוך את שם קיבוצם "כרם שלום" ממשאלת לב למציאות, מה גם שבאותה הזדמנות הם מסייעים להחרבת עולמם של המתנחלים שהעזו בחוצפתם לרשת את דגל החלוציות מהתנועה הקיבוצית.
המועצה האזורית אשכול קיוותה להרוויח מההמולה והקימה אצלה מרכז תקשורת מרשים. קיבוצים באזור: רעים, בארי ומגן אימצו את חיילי המחסומים שהוצבו כדי לבלום את האזרחים שניסו לסייע למניעת הגירוש, חיילי הגירוש זכו לכניסה חינם לבריכה האזורית. אנחנו, אויבי העם, שניסינו לחדור לכיוון גוש קטיף ולהפריע לתהליך החורבן, נזהרנו מתושבי הקיבוצים שחלקם נהג להלשין עלינו, אף יותר מכוחות הצבא שחיפשו אותנו בתוקף תפקידם ושבמקרים רבים מאד סייעו לנו בהכוונה, במים ובמזון. כמה ימים לאחר תחילת הגירוש ניסו חלק מעקורי הישוב שירת הים לחזור ונבלמו במחסום ליד קיבוץ מפלסים. אחת מהם, רחל ויתקון, נכנסה לקיבוץ כדי לחפש שירותים וגורשה בבושת פנים. באותם ימים הבורסה זינקה והאקסטזה של השנאה והשמחה לאיד הגיעה לשיאים אורגזמתיים.
עברה שנה מאז החטא, המתנחלים סולקו ואולי אפילו יקבלו בסוף פיצויים כלשהם. כעת, כצפוי, הטיפשות, השחיתות והרוע מתפוצצים לכולנו בפרצוף וחלום הבלהות שעבר על תושבי גוש קטיף מתפשט כמו ענן רדיואקטיבי לכל הסביבה והופך לנחלתם של אלו שנשארו באזור.
: הגוש הצפוני - אלי סיני, ניסנית ודוגית, שמחורבותיהם יורים על אשקלון ועל תחנת הכוח בזיקים, נצרים שמחורבותיה יורים על מערב הנגב ושנבנה מדרום לעזה במיקום אידיאלי לניתוק השליש הצפוני של הרצועה, וגוש קטיף שבודד את השליש הדרומי, רפיח וחאן יונס, מיתר הרצועה וסיפק לצה"ל עורף לאחיזה בציר פילדלפי, שמנע איכשהו את המעבר החופשי של נשק ומחבלים. נקודות אלו בשטח חסרות כרגע לצה"ל באופן הכאוב ביותר.
פעולת המחבלים בכרם שלום לא הייתה פשוטה כל כך לביצוע אילמלא ההתנתקות. בניגוד למצב שמלפני שנה, כעת יש לטרור ארץ שלמה בה הוא יכול לנוע בחופשיות ואף לצאת ולהיכנס כאוות נפשו לסיני, ומשם לכל העולם. אין יותר את גוש קטיף וציר פילדלפי המכתרים את כל הגזרה ואפשרויות היבוא של נשק, מחבלים וחומרי נפץ הנן אינסופיות, והמורל שם בשמים. שרון נתן לטרור גן עדן, הפך את עזה למרכז טרור בקנה מידה עולמי וכל הגאונים שמחאו לו כפיים תולשים כעת את שיערם ואינם מודים, כמובן, בטעות.
לעומת כל זה, צה"ל מוגבל בהרבה ביכולת התמרון שלו. כל כניסה לרצועה הופכת לאירוע היסטורי והמודיעין קיבל מכה קשה. לפני שנה, כיתר צה"ל את אזור החטיפה באופן יומיומי מעמדותיו, שהיו בישוב מורג מצפון מערב, ציר פילדלפי בדרום וכרם שלום במזרח. לך תחפש בתנאים הללו את החייל החטוף, כשללא האחיזה שהייתה בשטח קיימת כל העת החרדה שיועבר לסיני ומשם לאיראן. ברקע ממשיכים ליפול קסאמים על כל מה שזז, וצה"ל שחיסל את גוש קטיף באופן כל כך אלגנטי, עומד חסר אונים.
בנוסף, המתנחלים והדתיים המהווים כיום את עמוד השדרה של צה"ל מתחילים לקלוט שמישהו בממשלה ובצמרת הצבא מזלזל בהם זלזול עמוק. לא רק שמכפישים אותם, רוצחים את אופיים, שופכים את דמם בתקשורת יומם ולילה, ומגרשים אותם מבתיהם, אלא גם מצפים שהם ימשיכו לשרת ולהתנדב כאילו לא קרה כלום. אפילו אצל האנשים התמימים הללו מתחילה לחדור ההבנה שהם פראיירים, ובתור פראיירים הם מתחילים להתחלף. כמות המקרים של חיילים מהמגזר הזה שאינם מוכנים יותר לגשת לקורסי קצינים, לחתום קבע, להתגייס למילואים וכו' הולכת ומתגברת ומתחילה להצטייר כתופעה שאינה בדיוק מוסיפה לכוחו של צה"ל. מי יחליף אותם כעת, אביב גפן וחבריו?
התקשורת, כדרכה, עושה ככל יכולתה כדי לנתק את הקשר הסיבתי הברור שבין ההתנתקות למצב שנוצר. הלוליינות וההתפתלויות הלשוניות של הכתבים בדיווחים המנסים לעקוף את הבעיה של הקשר הזה ולהרחיק את הסיבה מהתוצאה למרות המציאות, מרשימים ביותר, אך מיום ליום הופכים לפחות משכנעים נוכח המציאות.
המבצע העקר של צה"ל ברצועה מתחיל להצטייר, כמו הירי על שטחים ריקים, כתרגיל ביחסי ציבור שכמעט אינו פוגע באויב אך לעומת זאת מנסה להטעות את אזרחי המדינה כאילו הממשלה וצה"ל מגיבים. אך הניסיונות הללו הופכים קשים יותר ויותר עם כל "קסאם-שמאסם" וכל "פיגוע-שמיגוע" נוספים.
והממשלה? יש לה תכנית. במקום להודות בפשטות בטעות של ההתנתקות ולשנות כיוון, מנסה אולמרט בשהויות הקצרות שלו בארץ בין הטיסות לחו"ל, לשווק את הקטסטרופה הבאה של תכנית "ההתכנסות" ולהביא את יתר הארץ למצב של מערב הנגב. עכשיו כבר לא צריך הרבה דמיון כדי להתחיל להבין את המשמעות של המושג "גבולות אושוויץ" שכינה בזמנו שר החוץ אבא אבן ז"ל את גבולות 67'. כעת מתברר גם גודל אסון המניפולציה של אולמרט, כשמינה את פרץ לתפקיד שר הביטחון. תרגיל פוליטי יפה עשה אולמרט לפרץ, הוא "התקיל" אותו בתפקיד שאינו בקיא בו, הרחיק אותו מעמדות שמהם יכול היה לעזור לשכבות החלשות, ביידעו שפרץ לא יוכל לסרב לפיתוי. את המחיר על חוסר התאמתו של פרץ לתפקיד משלם פרץ עצמו, שכניו בשדרות, וכל הציבור הישראלי.
החטא ועונשו
בעז העצני
2.7.2006 / 9:28