טיסה נעימה?

|דגש|
אי עמידה בהבטחה
|סיים דגש|

בימים אלה, ימי עונת הנסיעות הקצרה של החגים, נכנסות לתוקפן "תקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התש"ס– 2000", שעניינן סוכני נסיעות. התקנות, שחלות על הקמעונאים והסיטונאים בענף, עוסקות בחובת הרישוי של סוכני הנסיעות וקובעות כללים חדשים להבטיח את חובת הסוכן כלפי לקוחותיו.

בין השאר קובעות התקנות כי על הסוכן להפקיד ערובה בלתי חוזרת (במשרד התיירות, בחברת ביטוח פרטית או בקרן ערבות הדדית של ההתאחדות), אשר תבטיח את כספי לקוחותיו במקרה של פשיטת רגל. פרק אחר בתקנות, מוסרת מירי חושן, היועצת המשפטית של משרד התיירות, עוסק בגילוי נאות. הוא מחייב כל מארגן טיול למסור לרוכש חבילות התיור מידע מפורט, אמין ומדויק, בכתב, על מחירה הכולל של החבילה, לרבות כל מס, אגרה ותשלום שיחולו על הלקוח, מידע על המטבע שאליו צמוד התשלום ועל דרך חישוב ההצמדה ושיעור הריבית, כשהרכישה נעשית בתשלומים.

מועד התשלום בעד החבילה ותנאי התשלום צריכים להיות ברורים, וכן המועדים והתנאים האפשריים לביטול רכישת החבילה בידי הלקוח, והסכום שישולם בשל ביטול. כמו כן מכתיבות התקנות מסירת פירוט של מרכיבי החבילה: מקומות הלינה ורמתם, מספר הארוחות בכל יום וכו'. מארגני הטיול צריכים לספק גם רשימה של שמות הנציגים ביעדי החבילה, השעות שבהן הם מקבלים קהל, ומידע על הסיוע שאפשר לקבל מהם.

נוסע שחש כי לא קיבל מה שהובטח לו צריך לפנות לסוכנות הנסיעות שאירגנה את הנופש. אם לא הושגה פשרה בין הסוכנות ללקוח, ממליץ יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות, לפנות למוסד הבוררות של ההתאחדות, ארגון ציבורי המתמחה בענייני תיירות. בראש מוסד הבוררות עומד שופט מחוזי בדימוס, ולצדו נציג הציבור ונציג התאחדות סוכני הנסיעות. ההליך במוסד הבוררות קצר יחסית ולא יתארך מעל שלושה חודשים. אפשר לפנות גם לבית המשפט לתביעות קטנות.

|דגש|
אובדן או נזק לרכוש
|סיים דגש|

המסגרת החוקית שעל פיה פועלות חברות התעופה במקרים של תביעות בגין אובדן או נזק לכבודת נוסע הן אמנות בינלאומיות (אמנת ורשה מ-1929 ותיקוניה). רוב מדינות העולם חתומות על אמנות אלו ואימצו אותן כחוק מדינה, אולם לא כולן אימצו אותן במלואן, מסבירה נועה חקלאי, היועצת המשפטית של המועצה הישראלית לצרכנות. בארץ טרם אומצה אמנת ורשה המתוקנת (1999), והאחריות של החברה המובילה לנזקים מעוגנת בחוק התובלה האווירית התש"ם, 1980.

כבודה רשומה, לפי הגדרת חברת אל על, היא כבודה שהופקדה על ידי הנוסע בידי פקיד של החברה המובילה בדלפק הבידוק, נשקלה, ועל גב שובר הטיסה נרשמו משקלה ומספר היחידות שהיא מונה. החברה המובילה אחראית לעיכוב, לאובדן או לנזק של כבודה רשומה, אלא אם כן הוכיחה שנקטה את כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, או שנבצר ממנה לנקוט אותם, או אם הניזוק גרם לנזק.

נוסעים שאיבדו כבודה זכאים לפיצוי ראשוני במדינת היעד, אשר ייקבע בהתאם למדיניות חברת התעופה. החברה מחפשת את הכבודה במשך 21 יום, ואם לא נמצאת האבידה, מגיש הנוסע תביעת כבודה. האמנות קובעות כי פיצוי בגין אובדן או נזק יתבסס על משקל הכבודה ולא על ערכה, או על הנמוך מביניהם. סכומי הפיצויים על נזק או אובדן לכבודה מתבטאים ב"זכויות משיכה" מיוחדות שערכן מתעדכן מעת לעת.

גבול אחריות החברה המובילה נקבע לפי משקל החבילה או החבילות האבודות, אולם אם האובדן, הנזק או העיכוב פוגעים בערכן של חבילות אחרות, יובא בחשבון גם משקלן הכולל של חבילות אלה בקביעת גבולות האחריות.

קיימת אפשרות לבטח כבודה על ידי ביטוח נפרד או באמצעות כרטיסי אשראי בינלאומיים ובכך להשלים את האחריות המוגבלת של החברה המובילה.

|דגש|
ביטול טיסה
|סיים דגש|

על פי המועצה לצרכנות, נושא טיסות השכר (צ'רטר) מוסדר בתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ"ד - 1982. תקנות אלה מסדירות את הדרישות הנוגעות לטיסות שכר, חובות הפרסום החלות בנוגע להן, חובות הדיווח ועוד. התקנות מגדירות את הפרטים שחברת התעופה חייבת לרשום על גבי כרטיס הטיסה וקובעות כי במקרים שבהם לא ניצלו נוסעים את הכרטיס אשר ברשותם או את שירותי הקרקע הכלולים במחיר, לא צריכה החברה להחזיר להם את מחיר השירות שלא נוצל.

ואולם, אם ביטל אדם את השתתפותו בטיסה לפני ביצוע הטיסה, אין לגבות תשלום מאדם אחר בעד אותו מושב בטיסה, אלא בתנאי שיוחזר התשלום בניכוי הוצאות למבטל.

© הופיע בעיתון הארץ, 5/10/2000})