מי בחש לשנלר בשוקו?

חבר הכנסת הטרי עתניאל שנלר (קדימה) מפחד שצעירים מהקהילה ההומו-לסבית יגיעו למשכן הכנסת עם שאיפה אחת: לחטט לו בעכוז. אחד מטענותיו כנגד ביקורם הצפוי, ודרישתו למונעו, היתה חששו ש"עוד מחר מישהו יציע לי לנסות את כל התופעות המוזרות האלה". והרי אין להטיל ספק באטרקטיביות של שנלר, שלא לחינם נמצא באחוריים של מפלגת השלטון. מה שהופך אותו, בעל כורחו, לאחוריים של המדינה. והוא אכן מתפקד כאחוריים לכל דבר, בייחוד בכל הנוגע לנפיחותיו הוורבליות שאין בן שמץ כבוד כלפי אדם באשר הוא אדם.

מנגד, אני בהחלט מבין את חששו של שנלר שמא, מבלי משים ,איזה עלם חמודות יגרום לו "לעבור קבוצה". אחרי הכל, בהיסטוריה המאוד קצרה של חברותו בכנסת כבר הספיק שנלר לחתום על מסמך אופוזיציוני נגד ראש ממשלתו ומפלגתו- בטעות. רק מאוחר יותר הוא שם לב שאת הכדור הוא בעט לשער של קבוצתו שלו. כך שאם שנלר חושש שמא תשתבש עליו דעתו שוב, והוא יתחיל להחנות את האוטו ברוורס, אני בהחלט מבין את מקור החשש.

שנלר גם דואג שמא "ביקורם (של הומואים ולסביות) יהפוך את בית המחוקקים לדיקטטורה של סטיות וסדום ועמורה". דיקטטורה? אולי, כבוד הח"כ, דיקטטורה מתאימה יותר להלך המחשבה הלקוי שלך לפיו "עליהם לנהל את חייהם בבתיהם ולא לבקר כקבוצה בכנסת". ובאמת, איזו זכות יש לאזרחי ישראל לבקר בכנסת ישראל? או ללכת ברחוב או לשבת במסעדות או לצאת את ד' אמותיהם. מסתבר שלאזרחי ישראל מותר הכל, כל עוד הם נבראו בצלמו ובדמותו הצבועה של שנלר, שלא פוסח על להיות בעל המום שבמומו פוסל.

הרי זכור לנו החרם אותו הטיל הרב דוב ליאור, מהבולטים ברבני יש"ע, על שנלר בשל תמיכתו של האחרון בפינוי יישובים והצטרפותו ל"קדימה". ומה היה לשנלר לומר? "האם דרך החרם היא דרך הבניה, היצירה והמימוש, או שמא החרם היא דרך החורבן. ארץ ישראל חרבה על שנאת חינם, ואולי גם על מחרימי חרם חינם."

אכן, שנאת חינם זה דבר נורא, אה, שנלר? אלא אם כן אתה מחליט לשנוא קבוצת אנשים שמעולם לא ביקשה להרע לך. שנאת החינם שמופנית כלפי אוכלוסייה, שגם ככה לא קל לה יותר מדיי בחיים. ככה זה כשעליהם להתמודד שנאת חינם של סביבה שמקבלת חיזוקים חיוביים מאנשים כמוך. אם אתה מחפש חטאים ועוונות הבט סביבך, אני בטוח שתמצא דברים "סוטים" קצת יותר בקרב חבריך למשכן ופעיליותיהם הפליליות. כל "חטאם" של הצעירים הללו, שתכננו לספוג קצת דמוקרטיה, הוא שהם מה שהינם, אבל הנבערות שלך היא כולה מעשה ידך.

סדום ועמורה נחרבו על שם מידותיהם הרעות של היושבים בה, שביקשו לפגוע באורחי לוט. ומה ייאמר על אלו השמים לעצמם מטרה לפגוע בפרטים בעמם שלהם, שאיתרע מזלם להיקלע לחברה בה עדיין אתה ושכמותך עוסקים בלהחריב גשרים, ולהדיר חלקים מעמם, ולעיתים משפחתם, מבלי להבין או לרצות להבין את העוול אותו אתם גורמים לציבור שמעולם לא ביקש להרע, אלא להשתלב.

אמנם לא כל מה שמבצעת הקהילה ההומו-לסבית נעשה ב"טוב טעם".יש ממש בטענות נגד התהלוכות ומצעדי הגאווה המצועצעים, ההמוניים, הקיטצ'יים וחסרי אמירה של ממש. לעולם ייפלא מבינתי הצורך בכל הטררראם עם הפונפונים, הקונפטי והבלגן מסביב. איני חושב שהדבר תורם ולו במעט למעמדם של ההומואים והלסביות. הצורך בייחצון "הגאווה" מייצג יותר מכל, לעניות דעתי, את הרצון להתריס ולצאת כנגד אנשים חשוכים כגון שנלר. לולא אנשים שחושבים כמוהו, ספק לו אלו היו מתקיימים. אירועים אלו נותנים רושם מוטעה ובלתי מייצג לגבי הקהילה ההומו-לסבית. אבל מצד שני, עד כמה מייצג המארדי-גראס בניו אורלינס או הקרנבל בריו את חיי התושבים שם ביום יום? מדוע זה מותר וזה אסור? הרי רוב רובו של אותו ציבור אינו שונה במאום מאיתנו, למעט בנוגע לאדם עמו הם והן מעדיפים ומעדיפות לחלוק את יצועם בלילה, זכותם.

בשעה שבה ההערכה לפוליטיקאים, לממשלה ולכנסת ישראל נמצאת בתהום, כדאי שתחת להלעיז שלא לצורך ייזכר חבר הכנסת במילותיו שלו בצו פיוס עליו חתם טרם הבחירות; טרם גבה ליבו ושכח שהוא משרתו של הציבור ועושה דברו ולא דבריי אלוהים חיים. שם הוא הביע רצון להיות גשר בין החרדים, אוהבי א"י לבין החילונים אוהבי מדינת ישראל, אך רחוקים מהדת. מתברר שהרעב לסיקור, לפרסום ולשררה, הפך את מי שהתעתד להיות גשר של סובלנות לטריז של קנאות דתית א-לה איראן וערב הסעודית. אז תזכיר לי שוב מר שנלר, על שום מה ולמה חרב בית המקדש.