השב"כ חזר לסורו

בעז העצני רואה את ארגון הביון חוקר את ערן שטרנברג, ללא סיבה, ונזכר בימי רצח קסטנר ובפרובוקציות של אבישי רביב

בעז העצני

בני משפחתו של יעקב חרותי נדהמו לשמע פנייתו של איסר הראל ראש השב"כ. חרותי ישב במעצר שווא בקשר לרצח קסטנר והראל השתוקק לטפול אשמה כלשהי על עו"ד שמואל תמיר, האויב המושבע והיעיל ביותר של שלטון בן גוריון. ישראל קסטנר היה פקיד ממשלתי וחבר בכיר במפלגת השלטון, מפא"י. תמיר הצליח להפוך תביעה פלילית שולית של קסטנר נגד אדם אלמוני שהאשים אותו בשיתוף פעולה עם הנאצים בהונגריה, לכתב אישום מוסרי אדיר נגד קסטנר וכל ממסד מפא"י ששלט אז ללא מצרים.

בזיכרונותיו של תמיר מסופר על העסקה שהציע איסר הראל. אם חרותי יעיד שתמיר היה זה שעמד בראש המחתרת שרצחה את קסטנר, ישוחרר חרותי ויקבל יחד עם משפחתו כרטיסים לארה"ב ומימון שהייתם ולימודיהם שם על חשבון המדינה. "אבל תמיר חף מפשע!" השיבה אשתו, שני, ועל כך באה התשובה שלא תאמן: "גם בעלך חף מפשע, אז מה אכפת לך שחף מפשע אחד ישב בכלא במקום חף מפשע שני?" חרותי סירב וישב שנה בכלא.

אלא שקסטנר נרצח בידיו של איש שב"כ בשם זאב אקשטיין ובסיוע איש שב"כ נוסף, דן שמר. כביכול, הייתה זו מחתרת שנמנה עליה יוצא לח"י בשם מנקס, שמעולם לא הודה בקשר לרצוח את קסטנר, אך ישב בכלא יותר מהרוצח עצמו. תמיר מזכיר בספרו, כי דן שמר אמר בראיון ב -1967: "דאגו לחסל את קסטנר אנשים שחששו כי הוא עמד לגלות דברים הקשורים בשואה ולא פורסמו מעולם".

החלפתו של איסר הראל הובילה לשינוי יסודי בסגנון המאפיונרי הזה של השב"כ. אך תקופת אוסלו החזירה את הגוף הממלכתי הזה, בבת אחת, אל חשכת שנות החמישים. כדי להעביר את התכנית האבסורדית הזו, להפוך את הרוצח הנאלח ערפאת לפרטנר לשלום ולכפות מדיניות של התאבדות על עם שלם, יש צורך בטריקים מלוכלכים, והשב"כ שיתף פעולה. אבישי רביב נשתל בימין כסוכן פרובוקטור, שהקים ארגון פיקטיבי בשם "אייל".
כדי לנסות לגרש את יהודי חברון היה צורך לבצע בהם תחילה רצח אופי. כך היה אבישי רביב מסתובב בחברון ופוגע בערבים לעיני המצלמות, באופן הבוטה ביותר, כדי ללכלך את הישוב היהודי. פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, סגרה לו את כל התיקים הללו לפי מיטב המסורת של "שלטון החוק" נוסח הדמוקרטיה הישראלית. יהודי חברון הבינו עם מי יש להם עסק ובודדו אותו, אך זה לא הפריע למפעיליו, כי תפקידו היה לייצר פרובוקציה לצרכים פוליטיים ולא להשיג מודיעין בטחוני.

רביב גם לקח אחריות על רצח שאירע בכפר חלחול. את התוצאות ספגו יהודי אזור חברון, שנסעו מדי יום בכביש הראשי שעבר אז בכפר. למרבה המזל נתפסו הרוצחים האמיתיים, שהיו שודדים ערביים ועלילת הדם נבלמה. רביב היה זה שהפיץ את תמונת רבין במדי S.S. המשודרת בתקשורת ללא בושה עד היום, כדוגמה להסתה כביכול של הימין בהפגנה בכיכר ציון באוגוסט 1995. הכתב ניצן חן העיד, כי רביב חזר ווידא אצלו שוב ושוב שהתמונה תשודר. התמונה כלל לא הופצה בקהל, אין צורך בכך כשהתקשורת משתפת פעולה. אבישי רביב גם היה אחד האנשים הקרובים ביותר ליגאל עמיר, קיימות עדויות על כך שאמר לו "אתה רק מדבר על פגיעה ברבין, נראה אותך מבצע". סוכן השב"כ, להזכירכם.

עמי איילון, שהתמנה לראשות השב"כ אחרי רצח רבין, החל סוף סוף ללחוץ על דוושת הבלמים של הארגון. הפרובוקציות הפוליטיות פסקו ונקבעו כללים שאותם שמר בד"כ גם אבי דיכטר, מחליפו של איילון. כך נוצר המצב שבתקופת "ההתנתקות", שבה התדרדרו כל מערכות השלטון בישראל לפוליטיזציה צינית, דווקא השב"כ הרשה לעצמו פחות מכולם להפר את כללי המשחק הדמוקרטיים ונפגע פחות מכולם מהמגפה הממאירה של "מורשת שרון".

אלא שלאחרונה חל שינוי. השבוע עצר השב"כ לחקירת הפחדה את ערן שטרנברג, שהיה דובר גוש קטיף ופעיל כיום בשכנוע צעירים מהמגזר הדתי לדחות את הגיוס עד שיתברר שצה"ל הינו אכן צבא הגנה ולא מיליציה של "קדימה". השב"כ שוב חוצה את הגבול ומנסה לסכל פעילות פוליטית בשירותה של אג'נדה מפלגתית ברורה. אותם סוכנים לא היו מעזים לעשות כך, למשל, לראשי תנועת "יש גבול" אליה משתייך גם שאול אולמרט, הבן של, שקוראת לסרבנות נוכח פני האויב ופוגעת ברצון הלחימה של צה"ל ע"י הלשנה ותלונות בחו"ל על מפקדיו כפושעי מלחמה. התקשורת המנומנמת הייתה מתעוררת וקורעת אותם לגזרים.

שטרנברג נלקח לחקירה קצרה, שבמסגרתה נאמר לו כי אין כל ראיה פלילית נגדו, אך עליו להיזהר "לטובתו". ממש נוגעת ללב הדאגה של אנשי השב"כ שרק טובתו של שטרנברג עומדת לנגד עיניהם. האזהרה הזו, מלאת האמפתיה, מזכירה את שפתם של גובי דמי חסות מטעם הפשע המאורגן הדורשים בשפה עדינה אך מלאת משמעות נוסח "אתה יודע, פורצות שרפות, עסקים נפרצים, אנשים נפגעים והעולם מלא תלאות, ולכן, לטובתך שלם וחסוך צרות מיותרות".

מדאיגה לא פחות היא התגובה השקרית והבלתי אינטליגנטית של השב"כ, שנמסרה לתקשורת והטוענת ששטרנברג מסית כביכול לאלימות כלפי מיעוטים. כנראה שנתקע להם התקליט הקבוע של התגובות לגבי אנשי "כך", כי כל מי שקצת בקיא בחומר יודע היטב שאין לשטרנברג כל נגיעה להתנכלות לערבים.

ומה אם הוא לא ישתף פעולה? גם החוקרים הודו כי על החוק הוא אינו עובר ואין אפשרות להעמידו לדין. אז מה יקרה לו? מה השלב הבא של ההתדרדרות הפוליטית הזו של ארגון הביון הממלכתי? לפגוע בפרנסתו הם אינם יכולים כי הוא עובד בערוץ 7, קורבן רדיפה נוסף של השלטון. ובכן למה עליו לצפות כעת? למכות מבריונים בפינה אפלה? התנכלות לילדים?

השב"כ שוב חוצה קו אדום ובדומה לתפקידו בקידום תכנית ההתאבדות של אוסלו הוא הופך כעת לזרוע בשרותה של "ההתכנסות" – תכנית ההתאבדות הלאומית הסופנית. בימים ההם, ככל שהתרבו הפיגועים ואוסלו נקלעה למצוקה ואיבדה גובה, וגם כעת כשמלוא כישלונה של ההתנתקות מתברר ומסכן את המשך הנסיגה, נזקק השלטון ל"אמצעים יצירתיים" כדי לקדם את תכניותיו.

ולגבי ערן שטרנברג – מרגע זה ואילך לכל צרה שתיפול עליו, החל מתאונת דרכים וכלה במחלה, לכל שערה שתיפול מראשו – קיימת כתובת גדולה וברורה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully