שדה הקרב העתידי של מופז

כשנגזר על שר הביטחון לשעבר שאול מופז לעבור דירה למשרד התחבורה, הוא לא חשב לרגע שכעת הוא באמת האחראי הבלעדי על חיי תושבי ישראל. אבל דווקא כאן, בתחבורה, לנושא חיי אדם יש משמעות, יותר מבכל משרד ממשלתי או תפקיד אחר, חשוב ככל שיהיה.

נכון שהקאסמים מתעופפים בין עזה לשדרות והסביבה, האיום האיראני צובר תאוצה ומכוון כלפי כל אחד מאיתנו והטרור מאיים בכל ומכל מקום. אלא שאת שיעור ההרוגים הגבוה ביותר גובים נתיבי התעבורה ברחבי ישראל. כ-500 איש בשנה. ההתמודדות עם הנושא קשה והנטל דורש תקציבי ענק. עד כה לא הושקעו במלחמה בדרכים אפילו 10% מההשקעה המוקצית למלחמה בגבולות המדינה. כל זאת, למרות שמספר ההרוגים בכבישים עולה בהרבה על אלו הנספים בפעולות טרור.

רק נכנס לתפקיד וכבר התייצבו בלשכתו מומחי הבטיחות והיועצים השונים (ולא שמעתי על אף אישה שזכתה להיות בין המומחים, וחבל שכך), עשו ימים כלילות והניחו על שולחן השר את מיטב ההצעות והרעיונות. לא הכל מושלם, אבל מפת הדרכים במלחמה בתאונות הוכנה והיציאה לקרב אוטוטו מתממשת.

הנהג סומן כאוייב והמאבק יהא כמו באוייב: שיכורים, עברייני תנועה ואלו המסכנים את חייהם וחיי האחרים לא ינהגו יותר לעולם, כי רישיונם יישלל לצמיתות. האכיפה תוחמר באמצעות משטרת תנועה עירונית לצד משטרת התנועה הארצית. המטרה: הגברת הבטיחות והאכיפה ליד מעברי החצייה והקטנת שיעור הנפגעים בקרב הולכי הרגל. הסיבה: שיעור הנפגעים מבין הולכי הרגל עומד כיום על 40% מכלל הנספים בתאונות דרכים. הבעיה: הרשות המבצעת היא המשטרה ומכאן הבעייתיות שבגיוס פקחי העיריות למשימות שיטור. עדיף רשות אוכפת אחת, במקום להקים עוד מנגנון, על כל הנובע ומשתמע ממנו.

הומלץ והוחלט להחמיר בענישה והשר ינצל את כל כובד משקלו וסמכותו כמתקין תקנות וישנה אותן, כפי שהוא מורשה. כך למשל יתקין תקנה הנוגעת בשלילת רישיונם לצמיתות של נהגים במצבים של עבירות חוזרות, הרחבת תקופת הליווי לנהגים חדשים, הקטנת מהירות נסיעה בכבישים בעייתיים ועוד. אך כאן יש להקדיש עוד דקה של מחשבה. שלילת רישיון משולה לשלילת חירותו של אדם. הפרמטרים לא תמיד יאפשרו שלילה לצמיתות ממניעים שנוגעים להלימה שבין שלילת חירותו של אדם – דהיינו: מאסר עולם לבין שלילת רישיון הנהיגה לצמיתות וכל אלו משולבים בחוקי היסוד הנוגעים בזכויות אדם וחופש העיסוק.

בתחבורה הציבורית יוקם גוף אכיפה סמוי. היחידה תתעד עבריינים ותעביר את התיעוד למשטרה. אכן, הגיע המועד לפקח על נותני השירותים לציבור.

שיטת הניקוד הקיימת תוחמר. על פי השיטה המתוכננת יפסל רישיון הנהיגה של עבריין תנועה במקום. בנוסף, יוחמרו בחינות הרישוי.
במשרד, למרות חילופי הגברי, זוכרים היטב את המלצות וועדת שיינין שאושרו בממשלה הקודמת והן תמומשנה. בתוך כך ישודרגו גם הכבישים ורמת תחזוקתם תשתפר, כמו גם רמת בטיחותם.

זאת ועוד, הקנס על שיחה בטלפון נייד ללא דיבורית בזמן נהיגה ישולש ויגיע לסכום של 2,250 ש"ח באמצעות הרחבת תקנה 28, שמקורה בחובה להחזיק בהגה בשתי ידיים. חבל רק ששכחו את הצורך בהרחבה נוספת שתתאים לנושאי GPS או טלוויזיה ברכב - במקום שבו בדרך כלל מותקן מכשיר הרדיו. הטכנולוגיה רצה לפני המחוקק ומתקין התקנות חייב להיות עם אצבע על הדופק, כדי להתמיד במרוץ האכיפה והצלת הנפשות.

באשר לנהגים צעירים, חשוב היה שמישהו במשרד התחבורה יביא לשינוי בתכנית לימוד הנהיגה. כיום לומדים נהיגה בכלי רכב עם הילוכים. בפועל, לאחר קבלת הרישיון רובם נוהגים בכלי רכב אוטומטי. הבעיה במעבר. למרות שהוא נראה קל, הוא בעייתי כי התנהגות הרכב שונה, ההתנהלות בכביש שונה וחייבים למקד את אופי הלימוד לכלי הרכב הייעודי, בו ינהג הנהג ביום יום.

בנוסף, מי שבוחר לרכוש ולנהוג ברכב 4X4 חייב לקבל הדרכה מתאימה וזאת ניתן לעשות, בפיקוח, באחד מהמתקנים ללימוד בטיחות בנהיגה הפרוסים ברחבי הארץ. די היה להיווכח בתאונה הקשה שהיה מעורב בה עו"ד דודי קלגסבלד כדי להבין שלטנק הזה יש שפת כביש שונה, גם במבחן תוצאות תאונת הדרכים. זאת ועוד, רכבי השטח הנעים ברחבי הארץ הולכים וגדלים במידותיהם: מג'יפוני סוזוקי הגענו לרכב שטח האמר אימתני. ואל תגידו ששדה הראייה גדול ונרחב, כי את הילד הקטן שחוצה את הכביש הנהג לא תמיד רואה.

בנוסף אני מקווה שיהיה מי שיזכיר לנוגעים בדבר להתקין תקנה שתמנע שמיעת מוזיקה בדציבלים גבוהים, המשבשת את הריכוז והעירנות, כמו גם הרגל הכבדה והעצבנית על הגז.

ובפיקוח עדיף לוותר על ניידות סמויות. מספיק עם משחקי המחבואים בכבישים. את המאבק הנכון, כלכלית ומעשית, יעשו ניידות גלויות. ברגע שרואים אותן "תופסים 2 ציפורים במכה אחת": גם אכיפה וגם הרתעה, בעדו שבסמויות רק אוכפים.

והעיקר: תיאום בין הגופים העוסקים במיגור הקטל בדרכים: משטרה – משרד התחבורה – החברה הלאומית לדרכים - תחבורה ציבורית וכל היתר, באמצעות הרשות המתוכננת. המלחמה היא אחת וגם המטרה והכל באמצעות שיתוף הפעולה בינהם.

לא קל לחסל את תאונות הדרכים, אבל אפשר להקטין את מספרן. כל האמצעים אפשריים: ירי ממוקד של אקדחי לייזר, עיקוב ותצפית ממסוקים קלים, הגברת חיל הרגלים, ומצידי שירימו לאטמוספרה לוויין ויחייבו אותנו להטביע מספרים על גג הרכב כדי לתעד ולאתר.

הבעיה היא, שבכל פעם ששר חדש מגיע למשרד התחבורה הוא מכין את תכניתו ועד שהיא מתגבשת ומופעלת השר פורש, מוחלף או שכל הממשלה הולכת הביתה. הפעם, אני מקווה למען החיים, חשוב להתמיד. דרך צלחה.