עמיר פרץ, כמה ילדים הרגת היום?

7 בני משפחה אחת על חוף הים, 4 עוברי אורח שם, 3 ילדים אתמול. זה רק חלק ממניין החפים מפשע שצה"ל חיסל באופן ממוקד בשבועיים האחרונים. ממוקד? כן, ממוקד. זה הרי הכינוי לאותם מבצעי התנקשות שמבצעת מערכת הביטחון בלב האזורים המאוכלסים ביותר בעולם. משגרת טילים ממסוקים לעבר כלי רכב או עובר אורח, שחשוד בהיותו מגה טרוריסט או חבר בכיר בחולית משגרי קסאם, ואחר כך מביע פליאה על כך שבאותו רחוב ממש, בלב שכונת מגורים, גם היו אזרחים תמימים.

"בלתי מעורבים" קוראים להם. חפים מפשע זה מה שהם. סתם ילדים, נשים, זקנים ואפילו גברים שעברו ברחוב בשמונה בערב, בדיוק בשעה שבחורינו המצויינים אחזו בסטיק האפאצ'י, הרגישו חבטה קלה מתחת ללהב או למגלשיים ושיגרו טיל אחר טיל לעבר חפים מפשע. אחר כך הם עשו הקפת ניצחון, צפו באמבולנסים דוהרים למקום וחזרו חזרה לבסיס, להספיק לתפוס את המשחק האחרון להערב במונדיאל. אולי גם לעשות סיבוב על איזו ילדה בת 13 שמסתובבת להם בטייסת בין הרגליים .

חיסול ברצועה, קסאמים על שדרות, הכרזה ישראלית תקיפה כנגד ההסלמה, שוב חיסול, שוב קסאם, איומים על ראשי הטרור והתבכיינות על כך שאבו מאזן לא מספק את הסחורה ושוב חיסול. רק שבניגוד לשש השנים האחרונות, בהם מלבד ילדים חיסל צה"ל גם את מי שהוא הגדיר כפעיל טרור, הרי שבתקופה האחרונה כל אותם ארכי פושעים חומקים להם מהטילים החכמים, ומי שמשלם את המחיר הם אותם ילדים. ילדים ומשפחות שהחליטו להסתובב להם ב"מרחבי שיגור טילים" כפי שהפטיר אחד מקציני צה"ל, בתשובה לשאלה מדוע יורה צה"ל לאזורים מאוכלסים. מרחבי שיגור טילים ללובשי המדים, הבית החצר והשכונה לתושבי הרצועה.

שר הביטחון עמיר פרץ התהדר לפני כשבוע מעל בימת הכנסת, שרק בגלל שאיש שוחר שלום הוא, הרי שיש לו את הזכות המוסרית להלום בטרור. אם ממופז, שוחר מלחמה ושונא ערבים ידוע, לא ציפינו שבאמת יהיה אכפת לו מרצח חפים מפשע, הרי שמפרץ הציפיה היתה שונה. ציפייה שהוא עצמו יצר. וכידוע, כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה. נדמה שבתקופתו צה"ל מרגיש חופשי יותר להחטיא את מטרותיו ושבתקופתו צה"ל ממשיך להאכיל את הדרג המדיני לוקשים בדמות הכרזות על "המשפחה הזו לא נהרגה בגלל צה"ל", הכרזות שבימים האחרונים לאור הגילויים החדשים על מקורם ומוצאם של הרסיסים שנמצאו בגופם של הפצועים מעמידה את אותן הכרזות באור מגוחך.

כמו גם ההכרזות על גישה הומניטרית, שעם כניסתו של פרץ לתפקיד התבטאה במתן אישורי עבודה ופתיחת המעברים ברצועה למעבר סחורות. מעברים שמהר מאוד נסגרו כשאותן "התרעות ממוקדות" על פיגועים התחילו לצוץ פתאום. והנה, גם לוחם השלום שב לחנוק את הרצועה. ולא משנה שכבר מזמן אין שם אוכל, שהחקלאות נהרסה וילדים וילדות הולכים לישון רעבים, קמים רעבים ומעבירים את היום עם בטן מקרקרת. את הנזקקים בישראל זנח פרץ כשהחליט לקחת את תיק הביטחון, אבל מדוע בתמורה יש להכביד עוד יותר על נזקקי הרצועה.