"הדור שלי חולל מהפיכה בעולם עיצוב האופנה הניגרי", מספרת זיזי קארדאו (Cardow), מעצבת אופנה מובילה מניגריה שהגיעה לביקור בארץ, "גם הדור הצעיר שלנו הופך יותר ויותר רדיקלי ועוד ועוד מעצבים צעירים מצטרפים לשוק האופנה. רצינו ליצור משהו שונה מדור המבוגרים שלנו, שהיו עסוקים בעיקר במותגי המערב. עד שהתחלנו להשתמש בבדים מסורתיים ומקומיים לא היתה מוטיבציה ליצור אופנה מקומית. כולם רצו ללבוש בעיקר ורסאצ'ה וחיקויים בייצור המוני".
ייחודה של האופנה הניגרית מתחיל, בראש ובראשונה, בבדים. נדמה שהבשורה האופנתית הגדולה ביותר שיוצאת מאפריקה היא שילוב הגזרות והבדים המסורתיים עם מגע של גזרות המערב. לכל אזור גיאוגרפי בניגריה יש הדפס מיוחד משלו, כמו אסוקה (Asooke), אנקרה (Ankare) וכו' ולכל הדפס יש משמעות ייחודית.
הבדים, כך מספרת זיזי, עשויים בדרך כלל ממשי טווי ביד ומכותנה מודפסת. במשך מאות שנים ניסו נשים אפריקאיות לשמור על המורשת ההיסטורית והתרבותית שלהן דרך הבדים והגזרות; כיסוי הראש המיוחד, החצאיות הרחבות עם ההדפסים הצבעוניים והצבעים החזקים. פעם, לפני שמשטרת ההגירה סילקה את הקהילה האפריקאית בבושת פנים מהארץ, אפשר היה לראות את הנשים צועדות לכנסייה בסופי שבוע בדרום תל אביב, מחייכות ולובשות בגאווה את הבגדים המסורתיים שלהן.
פלישות העמים החוזרות והנשנות לאפריקה (ראשית הערבים ואחריהם האירופאים) נגסו ביד בוטחת במסורת לאורך הדורות. עד שהדור של זיזי החליט לחזור למורשת, כאמור, הלבוש השולט בניגריה היה דווקא מערבי. "רצינו לעשות משהו שונה מכולם", היא מספרת, "ובגלל שהשימוש בבדים היה כל כך מיוחד ויוצא דופן הוא תפס את השוק המקומי ועודד מעצבים צעירים לחפש השראה במקורות מסורתיים. הקסם של הסגנון הזה נעוץ בכך שכל מעצב יכול למצוא מראה ייחודי משלו בתוך שלל האפשרויות. היום, בייצור ההמוני בניגריה עסוקים בלייצר עוד ועוד בדים עם הדפסים מסורתיים".
גם עולם האופנה אימץ בשמחה את מקורות ההשראה הללו, והמגמה השבטית חוגגת על המסלולים בעונות האחרונות. "אנחנו נוסעים מסביב לעולם ומנסים להראות את התוצרת שלנו בתצוגות", מציינת זיזי, "ומקבלים תגובות מאוד חיוביות. עצם ההשתתפות שלנו בתצוגות בכל העולם נותנת לנו גם יותר קרדיט בעיני הצרכנים בבית, שקונים יותר ויותר בגדים שלנו. בניגריה כבר מבינים את הייחוד של הסגנון הזה. כל המדינה לובשת בדים מקומיים".