הומוסקסואלים בעידן החדש

בשיחת נשים אינטימית סיפרה גלית, חברה טובה שלי, כיצד גילתה שהיא נמשכת לנשים ועל הקשר הראשון שהיה לה עם אישה. שמחתי על שכך קרה. ותיארתי לעצמי שגלית הצליחה לגאול את עצמה מדיכוי של הצד הזה בחייה ובתוכה. כשאמרתי לה זאת היא הגיבה בצורה שהפתיעה אותי: "אבל תודי" אמרה, "שלמרות הכול, ועם כל הפתיחות שלך – זה לא נורמלי, הטבע לא ייעד אותנו לכך!"

הייתי די המומה. מצד אחד גלית קיבלה את אותו חלק בתוכה שמעדיף נשים - היא חיה ונוהגת על פיו, אולם בתוך תוכה היא רואה בו עיוות. משהו 'לא נורמלי' כדבריה. כמישהי החיה מחוץ לקונפליקט הזה, הרגשתי כי לא נכון לה לחשוב כך. הומוסקסואליות היתה תמיד, בכל החברות והתרבויות, אף על פי שגישות רבות במהלך ההיסטוריה ראו בה משהו לא טבעי, שונה ואף חריג. מאז ומעולם היא העיבה על המסגרת הקיימת בה הכל דיכוטומי - או שאתה גבר או שאתה אישה, אולם היא אילצה, הן את הגברים והן את הנשים, לזהות מהו גברי ומהו נשי. היא הכריחה את החברה לבחון מחדש את הקונספציות בכל דור, כאשר בכל פעם נוצר מחדש כאוס כאשר הומוסקסואלים מעיבים על מיקומם החברתי של ההטרוסקסואלים.

למעשה, בכל תקופה מחדש, נאלצת החברה לראות כי הגבריות היא אוסף של דימויים ומטרות המגיעות מהחוץ וכמוה גם הנשיות. כך היה בתרבות ימי הביניים בה הטובים ביותר פנו להיות כמרים ובהמשך, בתקופת הרנסנס, פילוסופים ואמנים. פעם אחר פעם כבשו הומוסקסואלים את מרכז העשייה היצירתית. במאה האחרונה, הובילו הנשים הלסביות את המאבק הפמיניסטי, ואתגרו את הנשים לזהות כי הגדרתם כאישה אינה נובעת מיכולתן להיות בצילו של גבר או בגידול ילדיהם.

גישתה של גלית ושל רבים אחרים אינה מקובלת עלי – הרי אם לא הייתה כוונה שיהיו אנשים שכאלו בעולם הכיצד ניתן למצוא את חותמם לכל אורך ההיסטוריה? (אלכסנדר מוקדון, לאונרדו דה ינצ'י, מיכאלנג'לו, דקרווג'יו) אם באמת הטבע לא ייעד אותנו לכך, מדוע היו תמיד הומוסקסואלים? איני מאמינה כי משהו שאין בו צורך יכול להתפתח מאז אותה שיחה שמעתי לצערי, עוד רבים החושבים כמו גלית. חלקם היו הומוסקסואלים כמוה.

כפי שאני רואה את הדברים, תופעת ההומוסקסואליות היא חלק שצריך להתקיים בחברה האנושית. להערכתי, בעידן החדש תלך התופעה ותגדל, זאת כחלק מהשינויים שיתרחשו בחברה האנושית וכחלק מהשינוי ביחס לדואליות ולזכויותיו של כל אדם. תהליך התפשטות העידן החדש הינו תהליך של נתינת מקום לפרטים, ועל ידי כך הפיכת החברה האנושית לשלמה ולמאוזנת יותר. חלק מהעידן החדש אומר גם להיפתח אל צורות חיים חדשות, לתת להן מקום ולהבין את החשיבות שלהן בעולם.

לדוגמה, אפשר לראות כי על פי החלוקה הסינית, מורכב השלם מיין ומיאנג החולקים מערכת יחסים. ניתן לזהות אותה בארבע פעולות:

1. האחד יוצר את השני
2. האחד משלים את השני
3. האחד מנוגד לשני
4. האחד יחסי לשני

מכאן אפשר להסביר את מערכות היחסים בין היום ללילה, בין החורף לקיץ, בין רע לטוב ובין השמיים לאדמה. התייחסות זו היא אל שני חלקי השלם, אולם יש לשים לב כי בתוך כל אחד מהצדדים ישנו עיגול המייצג את הצד הנגדי. כלומר, בשיא הלילה יתחיל להיווצר היום ולהיפך.

החלוקה של השלם אינה דיכוטומית, כי אם משולבת בצורה הרמונית. הסתכלות זו מאפשרת לנו לזהות כי גם בשיא היום ישנם אלמנטים של לילה, ולהפך. הירח במרכז השמיים בלילה משקף את אור השמש - רמז ליום שיעלה.

כך גם אצלנו: במוח האדם קיימות שתי המיספרות, אשר כל אחת מהן משפיעה על צדו הנגדי של הגוף בשמונים אחוז מהתפקודים. את עשרים האחוזים שנותרו אפשר להקביל לאותו עיגול שבמחצית הסמל של היין והיאנג. גם כאן החלוקה אינה דיכוטומית כי אם הרמונית. עשרים האחוזים האלה הם היוצא מהכלל אשר מאפשר את הכלל, ובכך מתאפשרת בשלם התנועה הזורמת וההרמונית.

חלוקה דיכוטומית קיימת בין גם בני האדם: יש גברים ויש נשים, אולם גם כאן יש יוצאים מן הכלל, אשר מאפשרים, או אמורים לאפשר, את התנועה ההרמונית בין החלקים. לדעתי מיועדים לתפקיד זה אלה שיוצרים יחסים עם בני מינם. לפיכך ההומוסקסואליות לדידי היא חלק בלתי נפרד מהשלם, ולמעשה העולם זקוק לה. הומוסקסואליות היא דרכה של החברה האנושית לשמור על ההרמוניה גם בתוך החלוקה החד משמעית לכאורה לגברים ולנשים.

הגברים זקוקים לה בשביל להגדיר את עצמם, את גבריותם וגם, להבדיל, כדאי לאזן אותה. הנשים זקוקות ללסביות בכדי לחדד את נשיותן אך גם כדי להגדיר את מעמדן בעולם.

נוכל להגיד כי לכאורה הומוסקסואלים גברים הינם נשיים יותר, ואילו נשים הומוסקסואליות הן גבריות או לוחמניות יותר. אם נשיל את התדמית הזו (אשר הינה אולי עניין חברתי תרבותי המתקשר לזמן כלשהו), נוכל להתבונן על האקט המיני ההומוסקסואלי – הנשים הלסביות יוצרות יחסים המבוססים על תקשורת רבה יותר, ומן הסתם האקט המיני אינו מיועד למטרה מסוימת כמו אצל גברים. הן אינן נמצאות בתחרות מתמדת עם פרטנר אשר שואף להגיע למקום כלשהו.

אצל הגברים ההומוסקסואליים מתקשר האקט המיני אל נקודת ההנאה הגברית, זו שגברים סטרייטים רבים חוששים מגילויה – פי הטבעת. אפשר לומר כי ההומוסקסואליים באשר הם מגיעים אל קצה המיניות כל אחד של מינו. האקט ההומוסקסואלי הגברי נוגע בשיא הגבריות, והאקט ההומוסקסואלי הנשי נע סביב מרכז הנשיות.

מיניות היא חלק בלתי נפרד מהאדם. בשביל לתקשר עם פן זה צריך אדם הנמצא בתהליך אישי לתת לעצמו את המקום להיות הוא. עליו להשתחרר מקונספציות חיצוניות, לאפשר לעצמו להיות גם גבר וגם אישה, גם בוגר ביחס לאחר וגם ילד המבטא את רגשותיו. החיבור למיניות הוא למעשה חיבור רוחני. בתחושות המיניות טמונים סודות רוחניים. היכולת לחוש באורגזמה המינית ולאפשר לכל חלקי הגוף להכיל אותה, הינה תרגול של אותו רטט המגיע מהרוח ומהחיבור לאלוהות, ריפוי כל החלקים על ידי מתן אפשרות להכיל רטט זה.

יצירת רטט של אהבה וביטויו הוא ריפוי התורם גם לעולם כולו. באקט המיני יש מקום לקיים את כל הקטבים וליצור מהם את האחד המורחב.

הומוסקסואליות היא תווית המותאמת לאדם מתוקף נטייתו המינית ומעצם כך היא מעוררת בכל אדם שאלות לגבי מיניותו. נזכיר ונאמר שעד לפני דור או שניים הייתה המיניות דבר אסור, טאבו מבחינה חברתית, ולפיכך העיסוק בהומוסקסואליות מוציא את כל תחום המין אל 'מחוץ לארון'. זהו חלק מתהליך חשוב ביותר בו החברה מתייחסת אל פן זה באדם, וגם אל כל הבעיות הקשורות בפן זה – דיכוי, התעללות, אונס התעלמות ודחייה. כל אלו הם נחלתם של הצ'אקרות הראשונות אשר מכילות, כל אחת את שתי האיכויות- היין והיאנג, אותן ניתן להקביל לאנרגיה נשית וגברית.

צ'אקרות אלה קשורות לעצמיותו של האדם ולחיבורו לגוף הפיזי וכמעט אצל כל אדם הן עמוסות במטענים רגשיים, בזיכרונות צורבים ובכאבים. עלינו להבין מדוע בוחרת הנשמה לחוות כאב ולהרגיש את הסבל הנורא - לדכא את מה שאינו ניתן לעולם לכיבוי מלא. אצל כל אדם שעבר טראומות קיימת התשובה האישית המדויקת הנכונה לו, האומרת מדוע בחר במכאובים אלה ובמה הוא היה צריך לגעת.

לראייתי, הסבל והניסיון לרפא אותו, יוצרים הדגשה של האפשרויות הקיימות באותו מקום ושל הפוטנציאל הקיים בו. למעשה האלוהות, הרוחניות והחיבור אל עוצמת החיים, נמצאים באותו מקום בדיוק, בצ'אקרות הראשונה והשנייה. בכדי שנוכל לזהות אותם ולתת להם את הכבוד המלא, ובכדי שהנשמה תוכל ללמוד אותם ולאחד אותם, היא בוחרת לפצוע ואז לרפא. אדם שהוא הומוסקסואל, עובר במסלול התבגרותו המינית דרך דיכוי (כל עוד החברה אינה משנה את יחסה אל נטייתו המינית) בבגרותו יצטרך לרפא את אותם מקומות אותם ניסתה החברה לרסן.

כאשר הצ'קארה השנייה נרפאת ואדם משתחרר מהפחד, מהכאב ומהדיכוי הנמצאים בתוכה, הוא מוצא את האפשרות לחזור ולהיזכר ברטט לחזור ולחוש את האחד שבו. הוא מאפשר לעצמו להכיר הן את הפן הגברי המיני והן את הפן הנשי. לפיכך, בחברה בריאה, אשר אינה חוששת מסטיגמות, יוכלו ההומוסקסואלים לעזור גם בתהליך זה בכך שיעזרו לחברה וליחידים להכיר בצדדים אלו באקט המיני. למעשה, אדם שהוא ההומוסקסואל, הוא שליח של העידן החדש מעצם היותו כזה, בין אם הוא מודע לכך ובין או לאו. עצם הליכתו שלא בתלם, בחירתו לחיות על פי תחושותיו, הקונפליקט שלו עם עצמו ופתירתו החריגה, ומעצם העובדה שהוא אינו מזוהה בדיכוטומיה רק עם צד אחד - הופכים אותו לעובד אור של העידן החדש.

אני רואה את ההומוסקסואלים כמי שתפקידם לאזן. הם היין שבתוך היאנג, והיאנג שבתוך היין. בסמל הסיני היו הם אלו שצריכים להיות היוצא מהכלל, בשביל שהכלל יוכל להגדיר את עצמו וליצור לעצמו גבולות ושאיפות. היום יש מקום להגדרה עצמית לא מתוך מה שאינך, אלא דווקא מתוך מה שאתה. כמו ששחרור הנשים הוא נתינת מקום לכל אישה להיות מה שהיא ולאו דווקא "כמו הגברים", כך גם שחרור ההומוסקסואלים מאפשר להם להיות מה שהם.

על ידי השתחררות מסטיגמות חיצוניות הם יוכלו אפילו להשתחרר מהתפקיד המתיש של להוות מראה לאחרים. תקוותי היא שיותר ויותר אנשים יקבלו את ההומוסקסואליות ויאפשרו לה להיות בחירה לגיטימית של כל אדם ולא כזו המנדה אותו מהחברה או מחלקים ממנה.