קול, בלי הגאנג

"מרכז העיר. פלורידה. מרכז החלל. אסטרונאוטים, כולם במרכז העיר. כנס גדול, הנשיא בוש, אנשי קונגרס, דיפלומטים, דיקטטורים. יושבים סביב. סנטורים, ראשי ממשלה, אנשים מכל מקום. אני יותר מעופף מכם".

קית' ת'ורנתון, קול קית' בשבילכם, אכן יותר מעופף מכולנו. אם נגנוב ציטוט מסרט הסטלנים הקאלטי "חברים בכל מחיר", נגיד כי "He has smoked himself retarded", ולמרות שטיפת המוח של אגודות המלחמה בסמים השונות, קשה לי לומר זאת על רבים.

נלך טיפה אחורה, כשניצוצות הטירוף של קית' החלו לצוץ. השנה היא 1984 (מקריות?), וקית' הקים את האולטרמגנטיק אמ-סיז – הרכב היפ הופ סופר משפיע, שבמקביל לאה טרייב קולד קווסט, היוו את החוליה המקשרת בין האולד סקול לניו סקול. ככל הנראה, בגלל ניסיונות מעניינים, שהיו קשים לאוזן הממוצעת, והתעסקות אובססיבית בדיכאונות והפרעות נפשיות, האולטרמגנטיק פעלו יחסית בשוליים, אך כבודם במקומם מונח, ואין לערער על חשיבותם בהיסטוריית ההיפ הופ.

אחרי הפירוק של האולטרמגנטיק, איפשהו ב-1994, קית' המגניב פנה לקריירת סולו עמוסת פרוייקטים (מספר האלבומים הרשמיים והבוטלגים עובר את ה-30), כשהוא נהיה הזוי ומורכב יותר בכל פרוייקט. בין לבין הוא נכנס ויצא מבתי חולים לחולי נפש, ושמועות לא מבוססות טוענות כי הוא מבזבז את כל כספו על זונות וסמים, ורק כשהוא מרושש לגמרי, הוא זורק עוד יצירה לחלל.

כנראה שבימנו הוא עם אף שכבר לא מתפקד ואיבר מין שבקושי מתרומם, כי הבן אדם מפגיז עלינו שלושה אלבומים בבת אחת: אלבום הקאמבק של האלטר-אגו ד"ר אוקטגון שיוצא עוד שבועיים, ושניים שיצאו כבר בסוף אפריל, תחת השמות Project Polaroid ו-Mr. Nogatco (אוקטגון בשיכול אותיות).

בכלל, שמות בדויים ושלל זהויות הולכים יד ביד עם קית'. חוץ משלושת השמות הנ"ל אפשר לקטלג אותו גם תחת Dr. Dooom, בלק אלביס, Poopa Large, רית'ם X, מיסטר גרביק ורבים אחרים. הוא לא רק בין הראפרים הראשונים, שאימץ לעצמו אלטר אגו, אלא הגדיל לעשות ופתח בסדרת קרבות סכיזופרנית א-לה "מועדון קרב", בין זהויותיו השונות – ד"ר דום הורג בשיר שלו את ד"ר אוקטגון (עובדה שמעוררת את הסקרנות לשמוע איך אוקטגון יחזור באלבום החדש).

לא משנה תחת איזה שם הוא צץ, קית' דואג תמיד להיות שונה מכולם – בצורה דומה ואף מוקצנת יותר מדל דה פאנקי הומוסייפיין, ראפר מקביל וחביב מבקרים גם הוא (לשעבר בגורילז). הטקסטים של קית' תמיד תלושים, הזויים, אמורפיים ומעוררי סקרנות. הוא לא נופל לדיבורים ראוותניים, שמנציחים את הקפיטליזם האמריקאי כמו אומני הראפ המסחרי, ולא נותן את קולו למחאה פוליטית, שמהללת את הפנתרים השחורים כמו אנשי הראפ "האינטליגנטי".

הוא חי בספרה משלו, בה אנשים נולדו בכוכב צדק, מלפפונים חמוצים מסתובבים ברחובות, בני אדם מולידים עכברושים, לאנשים יש פרוות עד הברכיים (בצבעים הגיוניים כמובן, לא כחולות או ירוקות), חייזרים הולכים וחוזרים, ועוד טונות של רעיונות לא ברורים שרצים לבחור בראש ומתורגמים למוזיקה.

כולם מכירים את קית', גם אם הם לא לגמרי מודעים לזה. זוכרים את "Smack My Bitch Up" של הפרודג'י? זה סמפול של קית' המגניב שלנו. לכו קצת יותר אחורה בדיסקוגרפיה של אותה להקה, ותזמזמו את המשפט "Pay close attention, I'll take your brain to another dimension" – גם כן משפט שיצא מפיו לראשונה.

אמנם קית' הינו דמות מאוד משפיע ומלאת הערכה, אבל בואו נאמר את האמת, הוא אינו הראפר הכי טוב שיש. המצוינות שבו אינה מתבטאת בפלואו או קול יוצאי דופן, אלא ביצירתיות הבלתי נגמרת שלו, המפיקים המוכשרים שהוא בוחר לעבוד איתם, הטקסטים שלו, שכאמור נכנסים לזרם התודעה, מטלטלים, ומשאירים אותך עם הבעה לא ברורה על הפנים, כשמעל להכל, בולטת החדשנות שלו.

הוא דיבר על סקס בבוטות עמוסת תיאורים גראפיים, הרבה לפני שה-Ying Yang Twins וחבריהם בדרום השכיבו כל ביצ'ס עם הבוטי הגדול (וכשזה נהיה פופלארי, קית' הפסיק עם זה); הוא החל לפלרטט עם עולם הטריפ-הופ הבריטי, שנים לפני שמוס דף התאחד עם מסיב אטק ב-"I Against I", וגילה את איכויות ההיפ הופ שבמפרץ סן-פרנסיסקו, כמעט עשור לפני גל ההייפי הנוכחי (הוא אמר שנמאס לו מניו-יורק, ושהוא עובר למפרץ, איפה שיש ראפרים שאף אחד לא שמע עליהם, כמו מק דרה ו-E-40).

קית' כל כך חדשן, עד שהוא לא מסוגל לעמוד לרגע במקום. מה לעשות, הוא משתעמם מהר, ומנסה לעבוד בכל פעם עם מישהו אחר. בין היתר הוא שיתף פעולה עם אול דירטי באסטרד ז"ל, פיפינג טום (מייק פאטון), פרינסס סופרסטאר, Esham (המוח המעוות ביותר בדטרויט), DJ Spooky, פרינס פול, ובמיסטר נוגטקו תשמעו גם את Sole (מאנטיקון) וסייג' פרנסיס.

על ההפקה הוא דואג להציב כל פעם את האיש הנכון של הרגע – ד"ר אוקטגון הראשון, הריליס המצליח ביותר של קית', הופק על ידי דן דה אוטומייטור (הגורילז הראשון, Lovage, ועוד), מיסטר נוגטקו בורך בידיו המוכשרות של Iz-Real, המפיק שעשה ל-MF Doom את "Venomous Villain", ועל פרוג'קט פולארויד הופקד TomC3 – אחד מהמפיקים הגדולים של המפרץ המדובר.

כנראה מתוך פחד שההצלחה תקבע אותו, קית' תמיד דואג לגוון עצמו. כשטעם מהתהילה אחרי ד"ר אוקטגון הראשון, מיד דאג להצהיר שהוא מצטער על כך שהקליט אותו (וכאמור, רצח את הדמות), וב-"Return of Dr. Octagon" הקרב, הוא התרחק מדן דה אוטומייטור כמו שווייט טראש בורחים מהומוסקסואלים, והפקיד את One Watt Sun, שלישיה מברלין, על ההפקה.

השינויים והקפיצה המתמדת בין פרויקטים ושיתופי פעולה גורמים לכך שחלק מאלבומיו של קית' הם הברקות חסרות תקדים ("Dr. Octagonecologyst" ו-"Black Elvis/Lost in Space", לדוגמא), ואחרים רחוקים מלהרשים ("Mathew" ו-"Game", כדוגמא הפוכה). אבל אם לא יהיה לנו את האומנים הללו, אלה שמוכנים להשתמש בעצמם כשפני ניסיונות, ולפתוח לנו את האוזניים בשלל דרכים, המוזיקה בעולם תהיה מאוד משעממת. קול קית' בהחלט דואג לכך שיהיה כאן מעניין, ותודה לו על זה.

(1988) אולטרהמגנטיקה אמ.סי'ז – "Critical Beatdown"
(1996) ד"ר אוקטגון – " Dr. Octagonecologyst"
(1999) קול קית' – " Black Elvis/Lost in Space"
(2001) קול קית' – " Spankmaster"
(2006) מר נוגטקו – " Nogatco Rd"