בנות די עם הסטוצים

זה קשה, מאוד קשה. לדבר עם בחורה על קו הטלפון ולספוג ממנה עלבונות זה מאוד לא פשוט. לעמוד עם הטלפון ביד, להאזין למה שהיא אומרת והלב כואב, פשוט כואב. אולי בעצם אני האשם בעניין הזה, הרי כמעט כל החברים שלי הזהירו אותי לפני שנכנסתי לזה.

"תעשה מה שאתה רוצה, אבל תזהר לא להיפגע" הם אמרו, אחד אחרי השני ואני לא הקשבתי. זרמתי עם הרגש, אבל הרגש שלי כנראה עלה על גדותיו, כי אחרי שבחורה אומרת לך: "זה שהזדיינו לא אומר שאנחנו חברים", אז מה כבר אפשר להוסיף על כך?

מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעיה אחת. כמעט כל אישה שתשמע את הבעיה הזו תגיד בפה מלא שאני זן נדיר, שאין הרבה כמוני. אבל מה זה עוזר לי אם תמיד אני נופל על בחורה שלא מעריכה את זה. הבעיה שלי היא שאני לא יודע לזרום, או אם נפשט את העניין אני לא אוהב קשרים זוגיים שהם למגע פיזי בלבד, למילוי צרכים.

אני רוצה לאהוב, להיות חלק ממשהו שהוא זוגי, להיות חלק ממישהו. נכון, לוקח לזה זמן אין ספק, אבל ברגע שגבר מקבל כזו בומבה לפרצוף, אז יוצא לו כל האוויר. אבל שוב, אני הוא האשם. משחר ילדותי זוכר אני כיצד התאכזבתי והתעצבנתי כאשר אנשים שאכפת לי מהם, אנשים יקרים לי, לא עשו במצבים מסוימים את מה שאני הייתי עושה. נכון, עדיף לא לצפות, אבל כאן עולה בעיה נוספת, האכפתיות. כנראה שאותה אישה פשוט לא מודעת לרגשות שלי אליה ולכן היא מרשה לעצמה לומר את מה שהיא רוצה ולהתנהג בהתאם. נסחפתי אני מודה, טעיתי כנראה. הרשיתי לעצמי להתאהב, אבל אני לא יודע במה. באחת שצריכה אותי רק כדי לחמם אותה בלילה ואז יומיים אחרי זה אני לא אשמע ממנה? באחת שצריכה אותי לספק לה צרכים פיזיים שלא סופקו ואז היא תעלם לי לכמה ימים? לא, זה לא אני. אותי זה לא מעניין, אני רוצה אהבה. וחבל שככה אתן הנשים מתייחסות אלינו הגברים.

אני בטוח שכשם שלא כל הגברים אותו הדבר, אז גם לא כל הנשים הן אותו הדבר, אבל עדיין הרוב הוא דומה. הכוח שניתן לנשים הוא גדול עד מאוד והן אינן מודעות לו. בהחלטה אחת, בהתעלמות אחת, במשפט אחד, הן יכולות למוטט את עולמו של אדם והן? הן אפילו לא ידעו את זה. אבל עזבו נשים, זו לא הבעיה שלכן, זו הבעיה שלנו הגברים. אותם גברים שלשם שינוי לא מחפשים רק זיונים (תסלחו לי על המילה הבוטה) אלא יותר כתף להישען עליה. כתף שמתחיל להיות מאוד קשה למצוא.

בסופו של דבר אותם גברים יתייאשו ויפסיקו לנסות, יפסיקו לרדוף. אין לנו כוח יותר, אנחנו רוצים לתת, אבל אין מי שיקבל. עד שיהיה מי שיקבל, לנו אולי כבר לא יישאר מה לתת. אני לא יודע מה מצב האחרים בעולם הזה, אבל אני יודע שלי, "סינגל מן", כבר לאט לאט אוזלים כל הכוחות.