סיפורו של מדליסט - פרק ב

כמו שכבר סיפרתי לכם, התחלתי להתאמן כבר בגיל 3, שזה בהחלט גיל מוקדם. אינני זוכר הרבה מאותם שנים ראשונות , אך זכורה לי הזכייה הראשונה במדליית הזהב בגיל 7 כמובן שזו היתה תחרות קטנה , אך בשביל ילד בן 7 הייתה זו התחרות הכי חשובה.
אני זוכר שלא ישנתי בלילה מרוב התרגשות ולאחר הזכייה הרגשתי הילד הכי חשוב העולם. כבר אז אבא שלי אמר לי שבשביל לנצח צריך לעבוד קשה. ואכן עבדנו קשה מאוד, התאמנו במקלט באופקים בתנאים, לא תנאים, מזרונים רעועים, בלי מזגן, אך בשבילנו זה היה היכל הספורט המפואר ביותר.
בגיל 12 השתתפתי בפעם הראשונה באליפות ישראל וזכיתי במקום הראשון. ומאז כל תחרות שהשתתפתי בה זכיתי במדליה.
בגיל 17 זומנתי לנבחרת ישראל, הייתי נוסע פעמיים בשבוע מאופקים למכון ל"וינגייט", שעתים וחצי נסיעה לכל כיוון. באותו שנה השתתפתי בתחרות בינלאומית ראשונה, אליפות שוודיה הפתוחה , שם זכיתי במקום הראשון ומצטיין התחרות, והפכתי להיות הצעיר המוביל של נבחרת הבוגרים. בהמשך אספר לכם על ה 4 השנים שלפני אולימפיאדת ברצלונה, על האימונים, תחרויות, וההקרבה.
הדרך לאולימפיאדה לא הייתה קלה ועל כך אכתוב בפעמים הבאות.
אשמח לענות על כל שאלה במסגרת קהילת הג'ודו שלנו והפורום שלה.

להתראות, עד הפעם הבאה,
שלכם,
אורן סמדג'ה