שהפלסטינים יתחילו לסכל

אמיר אורן מפרט את 3 האופציות שעומדות בפני ישראל למול ירי הקסאמים ומגיע למסקנה, שהכדור עבר למגרש הפלסטיני

אמיר אורן

אם מנהיגי הפלסטינים מבקשים להוכיח לציבור הישראלי כי ביטול הנוכחות הצבאית ברצועת עזה (להבדיל מסילוק המתנחלים) היה משגה יקר, שמוטב לא לחזור עליו בגדה המערבית, בא אסונה של משפחת רלייה שלשום ומשמש עוד תמרור בדרך דמים. הרוגי המשפחה ופצועיה היו חיים ושלמים, אילו אכפו השלטונות הפלסטיניים את ריבונותם בעזה ומנעו את ירי הרקטות לעבר יישובים ישראליים. הדרך הזאת, של אש גוררת אש, עלולה להוביל לפשיטה-רבתי של כוחות צה"ל על הרצועה.

צה"ל נדרש לספק הגנה לאזרחי ישראל ולשחרר את הדרג האזרחי הנבחר מהכורח להסתבך בפעולות התקפיות גדולות, הנושאות תג מחיר אנושי (לשני הצדדים) ומדיני. ירי הקסאם, עשרה חודשים לאחר הנסיגה מעזה, אינו נסבל. הקושי העיקרי של הארגונים המפעילים נשק תלול-מסלול הוא באחסון חומרי הנפץ המורכבים בראשי הקרב. אם יתגברו מהנדסי החמאס ועמיתיהם על קושי זה, ויצליחו גם להאריך את טווח הירי, יוכלו לאגור רקטות רבות עד להחלטה לירות מטחים. הצלחה כזו עלולה גם לאפשר להם להעביר רקטות - ולא רק ידע - מעזה או מסיני לגדה המערבית.

בהעדר נכונות של ממשלת החמאס למנוע מהג'יהאד האיסלאמי, מוועדות ההתנגדות ולפחות מקבוצה אחת של אנשי החמאס (ששיגרה רקטות בשבוע שעבר) לפעול נגד ישראל, עומדות בפני ישראל שלוש חלופות בסיסיות. הראשונה, להבליג, אינה מוסרית ואינה מעשית. השנייה, התנגשות קרקעית עם הכוחות הלא סדירים של החמאס והארגונים האחרים בעזה, היא ברירת המחדל שאליה יגיעו רק ככורח אחרון. תועלתה תהיה חולפת, היא תהיה כרוכה בנפגעים רבים לצה"ל ולאזרחים פלסטינים וגם תחייב חסימת הגבול המצרי מפני תגבור החמאס במתנדבים ובאמצעי לחימה.

החלופה השלישית, שמימושה הוא החשוד העיקרי בגרימת הקטל שלשום, היא תערובת של אמצעים חלקיים: גדר, תצפיות, יירוט חוליות המנסות לחדור לישראל, פגיעה בשרשרת הייצור של הרקטות, פעולות ליליות של כוחות מיוחדים ו"אש מנגד", אווירית, ימית וארטילרית, ללא מגע ישיר החושף את חיילי צה"ל לסיכון.

האש מכלי טיס שונים היא היעילה והמדויקת ביותר, אך גם נתונה יותר מכל לשרירות מזג האוויר. באש הארטילרית משתמש צה"ל לתכלית עקיפה, שהוא מכנה "ביקורי בית" - מניעה מחוליות קסאם לחזור לאתרי שיגור קודמים ותיעולן לנקודות אחרות, שם ייפגעו מאש אחרת. הפגזים שנורו שלשום סמוך לרצועת החוף שמדרום לדוגית נועדו למטרה זו. טווח הביטחון של הפגזים הוא 200 מטרים מריכוז מבנים - אין יורים לשכונות מגורים - ומפת האזורים העלולים להיפגע מופצת בכרוזים.

שלשום חגג פיקוד הדרום את ההישג המקרי למחצה שבהריגת ג'מאל אבו סמהדנה (היתה השערה, לא ודאות, בדבר ביקורו האפשרי באתר האימונים של אנשיו, שממנו חמק דקות מעטות לפני ההפצצה הקודמת). אתמול נותחו והוצלבו השעונים, הפקודות, היומנים, ההקלטות והסרטים כדי לגלות מאיזה מקור נורתה האש שפגעה במשפחה, אף שלא נשללו שתי אפשרויות נוספות - משחק בנפל פגז מירי קודם ונפילת קסאם. נערך פילוח מדוקדק של הדקות שבין ארבע וחצי אחר הצהריים לחמש. מאחר שההתפוצצות היתה כנראה קצת לאחר ארבע וחצי, נשללו האפשרויות האווירית והימית. מששת הפגזים שנורו, אותרו מסלול המעוף ונקודת הפגיעה של חמישה, כולם חוץ מהראשון.

חוליות הקסאם משגרות רקטות בעיקר צפונה (אשקלון, זיקים, כרמיה, נתיב העשרה) ומזרחה (שדרות). לפעילות נגדן אחראי פיקוד הדרום, המספק את המודיעין, ההחלטות והארטילריה, כרגע באמצעות סוללה השייכת לאגד ארטילרי של פיקוד הצפון וכפופה למפקד בסיס התותחנים שיבטה. הפעילות האווירית נשלטת בידי חיל האוויר, והפעילות הימית - בידי הפיקוד או חיל הים, תלוי בסוג המבצע. אמצעי התצפית של חיל הים, מקרוב ומגובה רב, יכולים לספק תמונה רציפה של רצועת החוף ושל אזור ההתנחלויות ההרוסות ניסנית, דוגית ואלי סיני, הקרוי "התוחמת הצפונית". בתמונה זו, שנסרקה אתמול שוב, לא נראות ההתפוצצות וההמולה האמורות ללוות אירוע כזה. לפי לוח הזמנים העולה מהגרסה הפלסטינית, התרחש האירוע לפני שחיל הים החל לירות ולאחר או בעת ירי התותחים.

בימים הקרובים, עד שיירגעו הרוחות, אפשר לצפות למיתון הירי הישראלי - יושעה ירי מונע או מתעל ויימשך רק ירי ישיר נגד חוליות בעצם פעילותן. זה יכול להיות מבוא להפסקת אש הדדית, אך סביר יותר לראות בכך פרק חולף, עד למטחים הבאים, שישאירו בעינה את ההתלבטות: להבליג, להפגיז, או לבסוף לחזור למקומות שמהם נסוג צה"ל באוגוסט שעבר. הדרך היחידה לסכל תוצאה עגומה כזאת היא החלטה פלסטינית לבטל את הגורמים לה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully