תיכוניסטים בצ'ילה מבעירים את הרחובות

התלמידים ב[[צ'ילה]] מוחים כבר שלושה שבועות כנגד האפליה במערכת החינוך במדינה. השבוע התגברו המחאות והפכו להפגנות המוניות ואלימות, שנערכו בעיקר בבירה [[סנטיאגו דה צ'ילה]]. התלמידים דורשים, כי לכל התלמידים תינתן הסעה חינם לבית הספר ומוחים על כך, שבוגרי מערכת התיכונים הציבורית אינה מצליחים להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה במדינה. בצ'ילה יש היום כמליון וחצי תלמידי תיכון, שמחציתם לומדים במערכת התיכונים הציבורית, והשאר לומדים בבתי ספר פרטיים.

ביום שני השבוע יצאו לרחובות קרוב למיליון מפגינים, רובם תלמידים ומקצתם נציגי איגודי העובדים וסטודנטים. במהלך ההפגנה בזזו קבוצות תלמידים חנויות ספרים ומוצרי אלקטרוניקה, והמשטרה ירתה כדורי גז והשתמשה בזרנוקי מים לפיזור המפגינים. כ-260 בני אדם נעצרו ו-28 נפצעו, רובם שוטרים, בעימותים בין מפגינים לבין המשטרה.

ההפגנות חודשו לאחר סוף שבוע שקט שבמהלכו הציעה הנשיאה, מישל בצ'לט, תוכנית רפורמה מקיפה לתיכונים הציבוריים, ושרים בממשלתה נפגשו עם נציגי התלמידים והורים בניסיון להרגיע את המאבק. זהו המשבר הרציני הראשון בצ'לט מאז זכתה בצ'לט בנשיאות לפני שלושה חודשים.

תוכנית הרפורמה שהציעה בצ'לט כוללת, בין היתר, הנחות במחירי ההסעות, שיפוץ הכיתות בבתי הספר ומעל הכל – תוכנית ממשלתית לצמצום הפערים בין בתי הספר העשירים לעניים. לדבריה, עלות הרפורמה שוות ערך לעלות בנייתן של 33 אלף יחידות דיור לעניים במדינה. שר האוצר אנדרס ולסקו אמר כי הממשלה תקצה לרפורמה בחינוך 58 מיליון דולר (31 מיליארד פסוס צ'ילאנים). זוהי הרפורמה הראשונה בחינוך מאז חוק החינוך שנחקק בתקופת הרודן [[אוגוסטו פינושה]], יום לפני שסיים את תפקידו, בשנת 1990.

מנהיגי התלמידים דחו את הצעתה של בצ'לט, ואמרו כי ימשיכו במאבק עד שההסעות יהיו חינם. לטענתם, תלמידים לא מגיעים ללימודים משום שאין ביכולתם לשלם 250 פסוס עבור ההסעה. התלמידים גם דורשים לקצץ במחיר מבחן הכניסה לאוניברסיטאות. לטענתם, בחלק מבית הספר חסרים מורים, ובחלקם אין כלל שירותים. עוד טענו התלמידים, שבצ'לט לא קצבה מסגרת זמן ליישום הרפורמות.

במהלך סוף השבוע נפגשו מנהיגי התלמידים, העומדים בראש ה"אספה המתאמת של תלמידי התיכון", עם שר החינוך, מרטין זיליק. לאחר הפגישה סיפרו שזיליק ניסה לחבל במאבקם, והוסיפו כי ניסיונותיו לא יצליחו. זיליק גם קיים פגישות עם הורים ומנהיגי תלמידים, ודובר האספה המתאמת של תלמידי התיכון האשים את משרד החינוך, כי הוא פועל לשבירת המאבק בכך שנפגש עם הורים ומנהיגי תלמידים מבתי הספר בנפרד (ולא עם נציגי האספה ע.ש).

ובכלל, לא קל להיות מנהיג תלמידי התיכון בימים אלה. להפגנה הגדולה ביום שני הצטרפו גם נציגי איגודי העובדים במדינה, והתלמידים מתלבטים כיצד להתמודד עם תמיכה זו. בסנטיאגו טיימס דווח, כי מנהיגי אספת התלמידים טוענים, שמטרת מאבקם היא מעל לשאיפות של גופים פוליטיים במדינה, ואין לקשור בין המחאה שלהם לבין המערכת הפוליטית. לדבריהם, עירוב אינטרסים פוליטיים מחליש את מאבקם, ונועד להרחיב ולהאריך אותו על ידי הכנסת נושאים שאינם קשורים ישירות אליו.

תנועות סטודנטים באמריקה הלטינית הן חלק מההיסטוריה של היבשת, מסביר בשיחה עם וואלה! חדשות אפרים דווידי, דוקטורנט במכון להיסטוריה בתרבות של אוניברסיטת תל אביב, המתמחה בתנועות חברתיות באמריקה הלטינית, ומנהלה האקדמי של המכללה הכלכלית חברתית. לדבריו, לכל אורך המאה ה-20 הסטודנטים היו פעילים והשפיעו על המדיניות בארצם על ידי מאבקים: כך למשל, הרפורמה בהשכלה הגבוהה בארגנטינה, שהיתה תוצאה של מאבק הסטודנטים בשנת 1918, נשארה בתוקף עד היום, והחזיקה גם במהלך המשטרים הרודניים. באותה השנה הפכו הסטודנטים את האוניברסיטאות לגופים ממלכתיים ואוטונומיים, כך שחברי הסגל והמנהלה באוניברסיטאות בוחרים את המרצים החדשים, ולמשטרה אסור להיכנס לתחומי הקמפוסים. לדבריו, מדינות רבות באמריקה הלטינית אימצו את הדגם של אוניברסיטה אוטונומית.

דווידי מסביר כי הסיפור של צ'ילה הוא שונה, משום שמדובר בתלמידי תיכון. לדבריו, הפרדוקס הוא שהממשלה מגדירה עצמה כסוציאליסטית, אבל ממשיכה בהרבה דפוסי פעולה שנקבעו בתקופת פינושה, אז נעשו כמה מהרפורמות הגדולות במשק הצ'יליאני. דווידי אמר עוד כי המאבק הוא חשוב ולו רק משום שהתלמידים הצליחו ליצור קואליציה גדולה.

מערכת החינוך הפרטית בצ'ילה נהנית מסבסוד גדול יותר מאשר מערכת החינוך הציבורית, ומדובר בפער מובנה, שקיים בגלל חוקים שפינושה עוד קבע. לפי חוק החינוך שנקבע ב-1990, עיקר ההחלטה על ההוצאה הכספית על חינוך מוטלת על הרשויות המקומיות, והן מחליטות לאן לכוון את הסובסידיות האלה. כך, אוכלוסיות עשירות מנווטות את הכסף לבתי הספר הפרטיים, ואילו המערכת הציבורית נמצאת במצב של תת תקצוב על ידי הממשלה. לשם השוואה, אומר דווידי, אם נסתכל על המציאות בארץ, מערכת ההשכלה החרדית, שהיא פרטית כביכול, ואוטונומית ממשרד החינוך, מקבלת סבסוד גדול יותר מהמדינה, לעומת מערכת החינוך הממלכתית. לדבריו, גורם נוסף המשפיע על תקצוב בתי הספר הפרטיים הוא הכנסייה. בתי הספר הפרטיים הם כנסייתיים, והכנסייה בוחשת בקלחת.

אופן ניהול המשבר מצד בצ'לט מעורר אצל דווידי תהיות: בשביל בן נשיאה שכל הקמפיין שלה היה בנוי על הקשבה לצרכי העם, מאבק התלמידים והכאוס ברחובות פגע בתדמית שלה ובתמיכה הציבורית בה, והיא נופלת לדפוסים של שאר המנהיגים באמריקה הלטינית, שבה תוך שנה הנשיאים מאבדים את תמיכת העם.

דווידי מעריך כי המשטר של בצ'לט לא נמצא בסכנה עכשיו, אבל משהו יהיה חייב לקרות. "המאבק של התיכוניסטים הוא המאבק החשוב בצ'ילה מאז המאבק על הדחתו של פינושה, לפני 20 שנה. צ'ילה היא דוגמא למשק ניאו ליברלי מתפקד באמריקה הלטינית, אבל אני טוען שמתחת לפני השטח יש הר געש, כבוי או רדום, ותלמידי התיכון יכולים לעורר תנועה גדולה על ידי חיבור לסקטורים שחשים שהמצב הכלכלי הופך לפחות ופחות שיוויוני ופחות צודק".